איך הופכים קיר לבן למשהו שכל בית הספר עוצר להסתכל עליו?
האמת?
לא צריך יותר מדי.
רק כמה פחיות ספריי, קבוצה של תלמידים שמוכנים ללכלך קצת את הידיים… וקיר אחד שמחכה לקבל חיים חדשים.
השבוע הגענו לתיכון רוטברג ברמת השרון לפעילות עם תלמידי כיתה ט'.
התחלנו בשיחה קצרה על עולם הגרפיטי.
לא החלק המשעמם.
החלק שבאמת מסקרן.
למה אנשים עושים גרפיטי?
מה קורה אם נתפסים?
ואיך הופכים רעיון קטן לציור ענק שכולם מדברים עליו?
ואז…
עברנו לדבר האמיתי.
מחלקים ספריי.
מסבירים כמה טריקים.
ומתחילים לצבוע.
לאט לאט כל תלמיד הוסיף עוד צבע, עוד קו, עוד רעיון.
ופתאום קיר לבן ומשעמם בבית ספר
הפך ליצירה ענקית שאי אפשר להתעלם ממנה.
הכי כיף לראות איך אחרי כמה דקות כבר לא צריך להגיד לאף אחד מה לעשות.
אחד מחזיק את השבלונה.
השנייה ממלאת צבע.
מישהו אחר מוסיף רקע.
ופתאום כולם עובדים ביחד כאילו הם עושים את זה כבר שנים.
בסוף הפעילות נשאר משהו הרבה יותר גדול מציור.
נשאר קיר שכל פעם שיעברו לידו, הם יוכלו להגיד:
"גם אני צבעתי אותו." 💜
