קטגוריה: סיכומי סיורים

לפעמים סיור הוא לא רק סיור – הוא הרגע שבו אמנות הופכת לגשר שמחבר בין אנשים ובין עולמות פנימיים לרחוב הסוער שבחוץ. וזה בדיוק מה שקרה בסיור הגרפיטי שערכנו לחבר'ה המדהימים ומעוררי ההשראה ממכון SUMIT, אשר עשו במיוחד את כל הדרך מירושלים, כדי לבלות איתנו את שעות אחר הצהריים של יום שני, 21.10.24.

לפני שנספר על הסיור ולמה הוא גרם לקשוחים שאנחנו להזיל דמעה (מתנצלים מראש על הספוילר), מן הראוי שנציג את מכון SUMIT המופלא שעושה עבודת קודש וראוי לשאפו ענק! – למי שלא מכיר, מדובר במכון מוביל שמהווה מסגרת טיפולית לצעירים נפגעי נפש ומעניק להם הזדמנות אמיתית לחיים, בין אם באמצעות דיור, משפחת אמנה, שיקום תעסוקתי וכל מה שביניהם.

לסיור הגרפיטי שלנו בפלורנטין, הגיעה קבוצה מהממת של 14 צעירים מוכשרים בני 18-23, שחיים יחד באותו בניין ועושים דרך מרגשת של צמיחה והתמודדות. והנה אנחנו מתחילים –

אז כמו שאמרנו, שעות אחר הצהריים (16:00 אם נדייק) של יום שני. מזג אוויר סתווי ואנו ניצבים בליבה של אחת השכונות הכי מיוחדות – פלורנטין. שכונה קסומה שמשלבת בהרמוניה אדריכלות ואמנות ומהווה גלריית פתוחה שוקקת חיים שמספרת את סיפורה של תל אביב ושל החברה הישראלית באופן כללי.

כשהשמש כבר התחילה לשקוע, הסמטאות הצבעוניות קיבלו אותנו כאילו היינו חלק ממופע פרטי של צללים וצבעים והספיקה היכרות קצרה כדי להבין עם מי יש לנו עסק. צעירים ככל שהיו, הם היו נלהבים, חדים, עם עיניים בורקות וסקרנות כמעט מדבקת.

ואם כבר מדבקת… בין כולם תפס את תשומת לבנו באופן כמעט מידי, הוד מעלתו – לואי ה-15 (או כפי שהחברים קוראים לו, שמואל. גבר שבגברים!) שהחליט להצטרף לסיור כשהוא עוטה על עצמו ביגוד אלגנטי ומחויט, כמצופה ממלך צרפתי אמיתי.

וכך הסתובבנו לנו, לצד המלך וחבורתו הצבעונית והקדשנו לסצנת אמנות הרחוב של פלורנטין את תשומת הלב לה היא ראויה – עברנו בין הרחובות, דיברנו על אמנות, מחאה וחופש ביטוי, התפלפלנו על מה בעצם אומרים לנו כל הציורים שמקיפים אותנו ולפעמים גלשנו לנושאים ברומו של עולם. אין מה לעשות, אמנות מוציאה את זה מאנשים ואנחנו תמיד שמחים לקחת חלק.

אם נהיה כנים, זה היה אחד מהסיורים הנדירים האלה שבהם לא רק אנחנו מספרים סיפור – אלא גם הקבוצה עצמה מביאה את הסיפורים שלה. רגעים של שקט, רגעים של צחוק, וביניהם – רגעים שבהם אתה מבין עד כמה אמנות יכולה לגעת בנפש.

ואז, ממש ברגע הנכון, הגיע שלב היצירה, סדנת גרפיטי מעשית שתמיד מהווה את גולת הכותרת של הסיור וגם הפעם לא אכזבה – אם עד עכשיו הם היו פרטנרים מושלמים לסיור אומנותי, עכשיו הגיע הזמן לתת ביטוי לעצמם. כל אחד תפס ספריי צבעוני, בחר שבלונה ופשוט שחרר את כל מה שהיה חבוי בו והשתוקק לפרוץ החוצה. התוצאה – יצירות עוצמתיות, נועזות וסופר מקוריות.

בסוף הסדנה, התכנסו למילות סיכום ופרידה ואי אפשר היה להסתיר את ההתרגשות – שלהם מהיצירות המדהימות ובעיקר שלנו, שהגענו כדי להעניק ויצאנו מחוזקים ומלאי השראה בעצמנו. וזה השלב בו מחינו דמעה. הבנו שאומנם רק שמואל בחר לעטות על עצמו ביגוד מלכותי, אבל האמת היא – שהם כולם, ללא יוצא מן הכלל, מלכים של החיים ואיזו זכות גדולה נפלה בחלקנו שזכינו לבלות איתם אחר צהריים שכזה, בסתיו התל-אביבי.

אנחנו יודעים שאנחנו אומרים את זה הרבה (ותמיד מתכוונים) אבל הפעם אנחנו רוצים לספר על סיור שהוא באמת ובתמים – מיוחד במינו. או אם ננסח את זה בדרך ספרותית יותר: הוכחה כי אמנות יכולה לחבר בין דורות – ליצור גשר בין עבר להווה, בין מבוגרים לצעירים ובין זיכרונות משפחתיים לרגעים חדשים שנוצרים כאן ועכשיו.

ואם זה נשמע לכם טוב מדי מכדי להיות ריאלי לסדנה של שעות ספורות, כדאי שתאמינו – זה בדיוק מה שקרה בסיור גרפיטי שערכנו למשפחת גרואן, שהגיעה אלינו כל הדרך מניו יורק לרגל חגיגות הבר מצווה של בנם.

הסדנה התקיימה בשעה 10:00 – בוקר יום שני, 2.12.24, כששמש חורפית האירה בדיוק במידה הנכונה והיוותה תפאורה מושלמת לטיול ברחובות הצבעוניים של שכונת פלורנטין הקסומה – גלריה פתוחה, דינמית וצבעונית, שלא משאירה אף לב אדיש.

את הסדנה התחלנו כמובן בהיכרות קצרצרה בה הם סיפרו לנו על המאורע החגיגי שעבורו הגיעו לביקור בארץ הקודש ואנחנו סיפרנו קצת על עצמנו ואי אפשר היה להכחיש – היה ביננו "קליק" 😉, או במילים אחרות – היה ברור (לפחות לנו) שזה הולך להיות סיור מיוחד ומצחיק.

אחרי הכל, הם – משפחה חמה ומקסימה – הורים סקרנים, ילדים חכמים וחדי אבחנה בגילאי 8 עד 16, וגם סבתא אחת שצפתה מהצד בחיוך, נהנית לראות את הדינמיקה המשפחתית פורחת, ואנחנו – אנשים ברי מזל שעוסקים במה שהם הכי אוהבים לעשות. רק טוב יכול לצאת מזה!

 

אז ככה יצאנו לנו לדרך – קבוצה שמחה שמטיילת בשכונה צבעונית תחת שמש חורפית שהפתיעה לטובה ומילאה את האוויר באנרגיות מחשמלות – לא לפני שסיפרתי להם על משחק ה"עיניים" בו צריך למצוא איורי קיר בדמות עיניים מסתוריות שמציצות על עוברי האורח כממתיקות סוד.

ספוילר: עד סוף הסיור הם מצאו כמעט את כולן! היה ברור שיש לנו עסק עם חוקרים קטנים – הילדים לא רק היו ערים לכל פרט אלא גם חיפשו בעצמם רמזים בתוך היצירות ואפילו הצליחו לזהות את האמנים שמסתתרים מאחוריהן (חבר'ה – אם אתם מחפשים עבודה, אנחנו כאן 😉).

עברנו בין רחובות פלורנטין הציוריים, חמקנו לסמטאות צדדיות שרק אמני הגרפיטי המקומיים מכירים, התרשמנו מיצירות אמנות מרהיבות, שיתפתי אותם בסיפורים מעוררי הפליאה שמסתתרים מאחוריהן ובאופן טבעי, לא יכולנו שלא לגלוש גם לקצת אקטואליה. אחרי הכל, גרפיטי הוא כלי עוצמתי לביטוי מחאה, ביקורת וקריאה לתקווה… וזה רק מתבקש בתקופה המורכבת שאנו עוברים.

אחת העצירות הייתה למשל מול הגרפיטי האייקוני "Don't Panic" בו סופרמן עצמו אחוז בהלה – ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?

בכל אופן, למרות שיצא לנו לדבר גם על דברים מורכבים – נפגשנו כדי ליהנות וכך עשינו. גולת הכותרת הייתה כמובן החלק המעשי – סדנת הגרפיטי, אז כבר לא היה ספק – מדובר באמנים במסווה. כולם ללא יוצא מן הכלל, מהקטנים ועד הגדולים שבחבורה, שיחררו את היצירתיות שלהם ויצרו עבודות מטורפות שישמשו להם מזכרת מוחשית מהיום הבלתי נשכח הזה.

בסיום הפעילות, החיוכים שלהם אמרו הכל והיה ברור שזה היה יותר מסיור – זו הייתה חוויה משפחתית אמיתית, כזו שתלווה אותם הרבה אחרי שיחזרו הביתה.

אחד הדברים שאנחנו הכי אוהבים באמנות, זה שהיא מחברת לבבות – יש לה יכולת מופלאה לגשר על פערים, ליצור שיח ולקרב בין אנשים שלא בהכרח היו מוצאים חיבור בחיי היומיום. על אחת כמה וכמה כשמדובר באמנות רחוב שמלכתחילה עוסקת בחוויות אישיות, סיפורים פיקנטיים ונעה בין מחאה לתקווה.

ככה זה היה גם בסיור גרפיטי עם צוות Contentsquare שהגיע אלינו לפעילות חווייתית במסגרת אירועי הגיבוש החודשיים שלהם. מפגש שהתחיל כסדנת גיבוש משרדית והפך לחוויה רגשית ומעוררת השראה.

את הסיור התחלנו ביום שני, 2.12.24, בשעה 17:00. בהתאם לשעון החורף שהיה בשיאו, כבר החשיך והשילוב עם האוויר הקריר והעובדה שמדובר בעובדים מאותו משרד אבל כאלה שלא עובדים בצמוד ביום-יום, יצרה ריחוק מסוים. אי אפשר היה להתעלם מכך שחלקם הגיעו עם עניין אמיתי ואילו אחרים היו ספקנים יותר… אבל מהר מאוד משהו השתנה.

תחילה, הצגנו בפניהם את סצנת הגרפיטי באופן כללי – איפה התחילה, מה היא מבטאת, סגנונות שונים – אתם יודעים, פתיחה מתבקשת לסיור שעוסק באמנות רחוב מחתרתית. אבל ככל שהעמקנו אל תוך הרחובות הצבעוניים של פלורנטין, הפעילה השכונה המופלאה הזאת את הקסם שלה והאווירה המרוחקת הפכה חמימה ומסקרנת.

עברנו בין הסמטאות הציוריות, עצרנו ליד שירי מחאה, ציורי קיר וגלריות קסומות ועשינו את מה שאנחנו עושים הכל טוב – סיפרנו סיפורים, כאלה שאי אפשר לשמוע בשום מקום אחר וחייבים להשתתף בפעילות כדי להכיר – אגדות שעוברות מדור לדור בקרב אמני הרחוב ושהופכות קירות ישנים ליצירות אמנות חיות.

וככל שנחשפנו לסיפורים המרתקים שמסתתרים מאחורי שכבות הצבע, גם הספקנים שבחבורה החלו להראות עניין אמיתי. ללא ספק, הסקרנות גברה, הציניות התפוגגה, ואפילו היו מי שאמרו (בגלל שאנחנו ג'נטלמנים לא נחשוף שמות) שהרגישו צמרמורת למשמע האמיתות שמאחורי היצירות.

זה הרגע להודות שגם אנחנו (ביננו לבין עצמנו) התחלנו את הסיור קצת סקפטיים – קבוצה שמורכבת מאנשים שאין להם בונדינג חזק, שעובדים יחד אבל לא ממש, יכולה להיות מאתגרת, אבל בסופו של דבר, דווקא בגלל שהיה מדובר בקבוצה קטנה ואינטימית, היה מקום לשיח אמיתי וחיבור עמוק יותר – לא רק עם האמנות, אלא גם אחד עם השני.

כך יצא שכשהגענו לחלק המעשי (סדנת גרפיטי, כמובן!), האנרגיות כבר היו בשיאן – הם התמסרו למכלי הצבע, התחברו לאמן הפנימי שחבוי בהם ונתנו לו דרור. התוצאה – יצירות מעלפות שיהוו להם מזכרת מערב המיוחד הזה, שהיה מוצלח מעבר לכל מה שיכולנו לדמיין.

בסיום הפעילות, התכנסנו יחד לדברי פרידה. בשלב הזה כבר היה ברור שלא מדובר רק בעוד פעילות גיבוש. זה היה ערב שבו אנשים מצאו נקודות חיבור חדשות, חוו משהו אחר ושיתפו רגעים שיישארו איתם הרבה אחרי שהסיור נגמר – "זה היה מעולה! אנחנו חייבים להביא את כל המחלקה בפעם הבאה!" הם אמרו. ואנחנו? בציפייה גדולה לפגוש אותם שוב, עם עוד צבע, עוד השראה ועוד לבבות שמתחברים דרך אמנות, אבל הפעם בהרכב מלא ! 😉

הנה אנחנו מתיישבים לסכם את הסיור המדליק שערכנו לתלמידי כיתה ט' של הכפר הירוק והלב שלנו מתמלא געגוע. כאלה אנחנו, קלישאתיים (לפעמים), אבל אי אפשר להכחיש – היה סיור מושלם ואם אפשר לחזור עליו – רק תגידו יום ושעה ואנחנו מגיעים.

אז מה אתם אומרים, מוכנים לקראת סיכום דביק? הנה הוא לפניכם

בתאריך 11/12/24, יום רביעי בשעת הצהריים (12:30 אם נהיה מדויקים), הגיעה לבקר אותנו קבוצת תלמידי כיתה ט' כחלק מפעילות במסגרת בית הספר – עד כאן לגמרי שגרתי. מכיוון שאנחנו רציניים, ביקשנו מראש שישלחו לנו דגשים, כי למרות שסיור הגרפיטי בפלורנטין מהווה אטרקציה בזכות עצמו, אנחנו מקפידים להתאים אותו לקהל היעד. 

ככה יצא שידענו עליהם שחצי מהם לומדים מוזיקה קלאסית, החצי השני לומד מנהיגות סביבתית ושהם כולם מתעניינים באקולוגיה ומיחזור – מה אפשר להגיד? שאפו. הלוואי שכולם ישימו את כדור הארץ בראש סדר העדיפויות שלהם ויהיו מוכנים להילחם עבורו.

הפלגנו בדמיוננו וציירנו אותם בעיניי רוחנו כחבר'ה רציניים כאלה, עם עניבות וקול עמוק (טוב, לא בדיוק, אבל הבנתם את הפואנטה). 

מפה לשם – שלום שלום, היכרות קצרה, קצת כיפים באוויר, ויוצאים לדרך – אנחנו מספרים להם על שכונת פלורנטין (שהיא ללא ספק אחת השכונות הכי מעניינות בתל אביב-יפו גם בלי קשר לסצנת הגרפיטי ועל אחת כמה וכמה כשמכניסים את אמנות הרחוב המדליקה הזאת למשוואה), גולשים לאנקדוטות מעניינות על עיריית תל אביב והרווח הגדול שיש לה בזכות אמני הרחוב, עוצרים ליד ציורי רחוב חשובים ומכירים את בעלי המלאכה הצבעוניים שהופכים את המסלול שלנו לסופר מרתק. 

בקצרה על המסלול

לכאורה – הכי שגרתי שיש. מתחילים באליפלט, ממשיכים לפלורנטין וכך הלאה, אבל ככל שעובר הזמן אנחנו מכירים אותם יותר לעומק ומגלים חבורה מיוחדת במינה – הם לא הפסיקו לשאול שאלות חכמות, היו סופר סקרנים ו(תאמינו או לא) אפילו השתיקו אחד את השניה כשהפריעו – יש דברים כאלה? בשלב מסוים אפילו חשבנו להציע להם להתחלף – אנחנו נהיה התלמידים והם ייקחו על עצמם את כובע ההדרכה. 

אם נגיד את האמת, רואים עליהם שהם מתעסקים באומנויות ואקטיביזם במרחב הציבורי, אבל להגיד עליהם שהם רציניים? זה נכון, אבל פספוס – מדובר באחת הקבוצות הכי מצחיקות ושנונות שביקרו אצלנו ותאמינו לנו, יש לנו למה להשוות. 

השיא היה כמובן בסדנת התקליטים, שם הם נתנו ליצירתיות שלהם דרור ועשו דברים מדהימים ששיקפו את האישיות והכישרון שלהם לצד מסרים סביבתיים חזקים ואלמנטים אומנותיים מרהיבים שעוד יהיו שווים לא מעט כסף יום אחד – מילה שלנו. אופציה נוספת: הסבה לאמני רחוב! תחשבו על זה. 

איזה מזל שצילמנו, אחרת עוד הייתם חושבים שאנחנו מגזימים בתיאור… וכמובן שלאורך כל הדרך, לא הפסיקו לחייך, לצחוק ולהפגיז בשאלות וידע אישי שהשאירו אותנו המומים. 

בקיצור, מכירים את זה שאתם עוברים פעילות כל-כך משמעותית שהיא משאירה לכם טעם של עוד? אז אנחנו ממש מקווים שזה הרושם שאנחנו משאירים אחרינו, אבל לשם שינוי, הפעם היינו רוצים להרים למשתתפים שלנו, כי הטעם לעוד הוא לחלוטין אצלנו (ואנחנו מקווים שגם אצלם). תודה לכם, חבר'ה – היה לנו תענוג להכיר ואנחנו מקווים שעוד נוסיף להיפגש. 

לפרטים ותיאום סיור גרפיטי בפלורנטין, לחצו כאן >>>

אנחנו מאוד מאוד אוהבים את ימי רביעי והם תמיד מלווים בהתרגשות גדולה – זה כבר לא תחילת השבוע, אז אנחנו מרגישים את הסופ"ש מתקרב לו לאיטו אבל מצד שני זה גם לא יום חמישי, אז אנחנו עוד מלאים באנרגיות והשילוב הזה פוגש אותנו באיזו שלווה פנימית שכזו שמזמנת סיורים מוצלחים במיוחד (ועל זה נאמר – מחשבה יוצרת מציאות). 

ככה יצא שבבוקר יום רביעי, 4.12.24, הגיעה לבקר אותנו קבוצה מיוחדת במינה. חבר'ה צעירים עם אנרגיות מדהימות שתוך כמה רגעים פתחו את הלב והפכו להיות החברים הכי טובים שלנו – הדיירים הצעירים של עמותת ניצן אונים בכפר סבא.

לפני שנמשיך, חשוב לנו לתת במה לעמותה המופלאה הזאת שעושה קסמים, מספקת דיור לאנשים עם צרכים מיוחדים ויכולות עצמאיות גבוהות ומשלבת אותם בקהילה באמצעות תחום הפנאי – אנחנו מסירים את הכובע בפני העבודה הסופר חשובה שאתם עושים ומודים לכם על כך שנתתם לנו לקחת חלק בעשייה. 

סיור בפלורנטין: אמנות, היסטוריה ואקטיביזם בשכונה הצבעונית

אז בבוקר יום רביעי (כאמור, אנרגיות טובות) נפגשנו ויצאנו לסיור גרפיטי בשכונת פלורנטין ההיסטורית. שכונה צבעונית ומסקרנת שמגוללת את סיפורה של העיר תל אביב, לצד אנקדוטות פיקנטיות ואקטיביזם בועט שמופיע במלוא הדרו באמצעות ציורי הרחוב. 

הסיור שלנו עובר ברחובות השכונה האייקוניים כמו אליפלט ופלורנטין ובאמצעות אמנות הרחוב מאפשר לנו ללמוד על החברה הארצישראלית על כל גווניה ולדבר על נושאים ברומו של עולם, עם המון הומור וקלילות ולמרבה השמחה, החבר'ה המקסימים האלה הכניסו לו המון צבע משלהם והפכו אותו לססגוני במיוחד.

הם שאלו שאלות חכמות, שיתפו בשמחה גדולה מהחוויות שלהם ובכל פעם שחשבנו שהנה, זהו רגע השיא של הסיור, הם הפתיעו אותנו שוב – עם ידע רחב, נקודת מבט מרעננת וכישרון מטורף שביטא את האישיות המיוחדת של כל אחד ואחד מהם, כפי שאפשר להתרשם מיצירות האמנות שלהם בסדנת התקליטים.

תמונה אחת שווה אלף מילים – אבל החוויה שלנו שווה הרבה יותר

הסדנה הזו היא ללא ספק אחד מרגעי השיא בכל פעם שאנחנו מעבירים סיור גרפיטי בפלורנטין, אבל הקסם שהיה באוויר ברביעי הזה עשה את שלו וכולנו ייחלנו שהסדנה לא תיגמר, שלא נגיע לרגע הזה של מילות סיכום. שנישאר חברים עוד קצת. בכל זאת, רק הכרנו, כבר אומרים שלום?

בנימה אופטימית זו, אנחנו חייבים להיות כנים ולשתף אתכם – אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים ולא טועים – זו אחלה דרך להעביר את החוויה דרך המסך, להיזכר ברגעים המשמחים, המרגשים והמיוחדים של הסיור ולסחוף אתכם לעולם הצבעוני שלנו.

ואכן, אנחנו מאוד נהנים לצלם. בדרך כלל, מתוך לא מעט תמונות, יוצאות כמה מוצלחות במיוחד ואותן אנחנו משתפים איתכם. אבל הפעם היו כל-כך הרבה רגעים קסומים ותמונות מרגשות שוואלה, ממש קשה לנו לבחור ויש לנו תחושה שגם אלף מילים לא יספיקו.

תודה לכם, חברים, על שנתתם לנו לשתף אתכם בתשוקה שלנו לאומנות רחוב, ששאלתם שאלות נפלאות, שפתחתם את הלב והכנסתם אותנו בנדיבות אינסופית לחבורה שלכם, גם אם לכמה שעות.

איך אנחנו אוהבים סדנאות גרפיטי בבית הלקוח! שלא תטעו, אין כמו להסתובב ברחובות עצמם (מה שנקרא – לחזור לזירת הפשע 😊), לראות את יצירות האמנות בלייב, לפגוש באמנים מקומיים ולספוג את האווירה. ובכל זאת – יש משהו מיוחד שקורה בסדנאות אינטימיות בלוקיישן שהוא ההום-בייס של הלקוח (בין אם מדובר בבית האמיתי, במקום העבודה או בפינה אינטימית בחיק הטבע) שמביא איתו משהו חדש ומרענן.

הכירו את התעשייה האווירית – החבר’ה המדליקים שהזמינו אותנו לסדנה

התמזל מזלנו וביום רביעי, 4.12.24 הזמינו אותנו לסדנה כזאת אצל לא אחרים מאשר החבר'ה המדליקים של התעשייה האווירית. פייר? עוד לפני שהכרנו אותם, רק מפאת השם, הרגשנו נחשול של אנרגיה מציף אותנו וזה בישר לנו טובות – ידענו שהולכת להיות סדנה פגז.

בשעה 12:30 הגענו ופגשנו אותם ותוך כמה דקות הבנו שצדקנו – הם מגניבים, מעניינים והגיעו עם ראש פתוח וצמא לידע – אין מה להגיד, השילוב המושלם. עמוק בפנים, קיווינו שפתיחה כל-כך מוצלחת מהווה סימן לבאות, כי בכל זאת הרחקנו עד העיר הכי דרומית בארץ כדי לבלות איתם (שלא תגידו שאנחנו לא משקיענים) ושמחנו לגלות שזה אכן המצב.

עם אנרגיות גבוהות גם מצדנו וגם מצדם, יצאנו לדרך – הם הרשו לנו לספר להם על מה שאנחנו הכי אוהבים בעולם – גרפיטי, כמובן. בתמורה, הם היו סופר קשובים, סקרנים, שאלו שאלות נהדרות והובילו את ההרצאה לכל מיני כיוונים מרתקים שלא תמיד יוצא לנו להגיע אליהם. 

דיברנו על אמנות רחוב באופן כללי וספציפית בישראל, על אמנים דגולים ודמויות מסתוריות שמסתתרים מאחורי ציורי הקיר, על האמירות העוצמתיות, הביטויים הרומנטיים והאפשרות לקחת חלק אקטיבי במחאות השונות… הכל הכל – דרך אמנות הרחוב.

במילים אחרות – מה שנראה לצופה התמים כסתם ציור, או אפילו ונדליזם טהור, הוא הרבה יותר מזה. מה שמראה לנו כמה חשוב לפקוח עיניים וגם לחקור קצת לעומק, כשאנחנו רואים יצירה צבעונית אשר מקשטת את החלל הציבורי. יש שם חתימה? ובכן, כנראה שמסתתר מאחוריה משהו מעניין במיוחד. מילה שלנו.

כשמדובר בגרפיטי כל אחד יכול!

אחרי שדיברנו ודיברנו (אנחנו, הם, שוב אנחנו וחוזר חלילה), היו מי שנאלצו לעזוב וכל הנותרים הצטרפו אלינו לסדנה מעשית עם צבעים, שבלונות ויד חופשית, בה כל אחת הפך לרגע לאמן גרפיטי בעצמו וביטא רגשות חבויים, אמירות בועטות או ניצל את ההזדמנות להראות לקולגות שלמרות הג'וב הרציני, מסתתר בו צייר כשרוני (כן כן, שום דבר לא נסתר מאיתנו – קלטנו הכל).

ניכר היה עליהם שהם השקיעו ונהנו ממש. אולי אפילו חשבו על הסבת מקצוע? אין לדעת. וזה גם היה הקיו שלנו להתחיל לסכם, לקראת פרידה. 

קצת לפני שהלכנו, שאלנו אותם איך היה והם אמרו שהיה ממש מוצלח, בעודם מסתכלים בגאווה על יצירת האמנות שלהם. אחרים, ניגשו אלינו בסוף ושיתפו באופן אישי שלא תיארו לעצמם שיש כל-כך הרבה לדעת על הציורים שאנחנו עוברים לידם כמעט באופן יומיומי, וכמה זה מרתק.

ואנחנו? שמחנו שמחה משולשת – בראש ובראשונה כי היה אדיר. בנוסף, כי צדקנו לגבי התחושה שלנו על החבר'ה מהתעשייה האווירית – סופר מדליקים ושמחנו להכיר. ואחרונה חביבה, כי אילת! אמרנו לכם שסדנת גרפיטי בבית הלקוח מביאה איתה שינוי מרענן, והפעם? עיר הנופש האולטימטיבית – הזדמנות להתחדש בציוד אמנות, ללא מע"מ.

סיור גרפיטי בשכונת פלורנטין ההיסטורית הוא אחד מסיורי הדגל שלנו ולא משנה באיזה עונה בשנה ובאיזה יום בשבוע תתפסו אותנו – הסמטאות הציוריות, חנויות הבוטיק הצבעוניות וכמובן – ציורי הקיר הססגוניים והאמירות הבועטות שעומדות מאחוריהם, עושים לנו טוב בלב ושמח בנשמה. 

כשזה נאמר, אתם בטח יכולים לדמיין כמה היינו שמחים לפתוח את בוקר יום שלישי, ה-3.12.24, עם קבוצה מדליקה ומסקרנת כמו הצוות המשפטי של חברת Ree. 

מאיפה השמחה אתם שואלים? שאלה טובה. אז ככה – אנשים שעובדים בעולמות הרכבים החשמליים הם אנשי חזון, כאלה שחושבים מחוץ לקופסא, עם מודעות סביבתית גבוהה ומחויבות ליצירת שינוי חיובי בעולם. ואומנם הפעם מדובר בצוות המשפטי של החברה, מה שאומר שהם גם סקפטיים מטבעם, אבל אנחנו מאמינים גדולים בהפיכת אתגרים להזדמנות ועם האמונה הזו, יצאנו לדרך. 

את הסיור התחלנו בהיכרות קצרה ומהר מאוד הבנו שוואלה, צדקנו – הם אכן סקפטיים (בלשון המעטה), אבל כאמור – אנחנו חדורי מוטיבציה ויש לנו ניסיון מוכח להפוך גם את הציניקנים הגדולים ביותר לשוחרי אמנות. למרבה המזל, לצד הסקפטיות הם הגיעו עם ראש פתוח ואנחנו קפצנו על ההזדמנות – דלת פתוחה? הנה אנחנו נכנסים!

עברנו בין הרחובות הציוריים של פלורנטין, סיפרנו להם על ההיסטוריה המקומית – התל אביבית ובאופן טבעי גלשנו לנושאים עמוקים יותר על ישראל באופן כללי. שיתפנו אותם באנקדוטות מרתקות על סצנת האמנות המקומית והאמירות העוצמתיות שמסתתרות מאחוריה ולרגעים הרגשנו שהנה, הקשוחים האלה מתרככים (ואוי, כמה שהם חמודים!).

מה אפשר להגיד? היה תענוג – הם שיתפו פעולה, סיפרו לנו המון דברים מעניינים על העשייה שלהם, התלהבו מהמסרים שמסתתרים מאחורי היצירות ולא הופתעו לשמוע שלמרות ההתנגדות של עיריית תל אביב לסצנת אמנות הרחוב בעיר, יש לה רווח לא קטן מכל העניין. 

אם נהיה כנים, גילינו אנשים ממש טובים שלא הסתירו את הפליאה שלהם מכמה העולמות שלנו דומים. בכל זאת, גרפיטי עוסק במסרים סביבתיים וחברתיים הקרובים לליבם והיכולת שלהם להעשיר את האווירה ולתרום מהידע שלהם, עשתה פלאים (תשאלו את ניר, הוא בעצמו סיפר לנו).

בין רגעי השיא של הסיור, אנחנו מצאנו שני רגעים מרגשים במיוחד. הראשון – כשתפסנו אותם מתווכחים בינם לבין עצמם על המשמעות המסתתרת מאחורי יצירות האמנות המרהיבות מהן התרשמנו. השני – שיתוף הפעולה שלהם בסדנת התקליטים. ממש הצלחנו לראות את הילד הפנימי של כל אחד מהם יוצא החוצה ומשתובב עם כל הצבעים. 

והשלישי (סליחה ומחילה מהצוות המשפטי, הבטחנו שניים, אל תכעסו) – הבונדינג שלהם שהלך והתעצם במהלך הסיור ולבסוף לווה בהמון צחוק, פאן ואנרגיות משוחררות.

לסיכומו של דבר, אם היינו יכולים לצעוק משהו (לא שלא יכולנו, פשוט גם אנחנו ניסינו לשמור על טיפונת פאסון), היינו צועקים "מ-ה-פך!" – מילה אחת שמסכמת בצורה מופלאה את הסיור הכל-כך מיוחד הזה של גרפיטיול. סיור שהוכיח לנו שוב שאין מה לעשות, הקסם של פלורנטין לא משאיר אף אחד אדיש ופעם נוספת, לנו היה העונג והזכות לצפות בפלא הזה קורה ולהיות חלק ממנו.

אנחנו לא מאמינים שעבר כמעט חודשיים מאז שהעברנו את אחד הסיורים היותר מיוחדים שיצא לנו להעביר, ורק עכשיו אנחנו מעלים את זה על הכתב. כנראה שנחוץ מעט זמן על מנת לעכל חוויות כאלה עוצמתיות, ואחרי שהרשנו לעצמנו לספוג את מה שהיה, אנחנו שמחים לשתף אתכם בסיור גרפיטי יוצא דופן. 

לפני חודשיים, בשעות אחר הצהריים של יום שני, 2/12/24, הגיעה אלינו קבוצה מדהימה של מתמודדי נפש אשר נמצאים בתוכנית שיקום מטעם מכון סאמיט – קהילה טיפולית למתבגרים, לעבר חיים עצמאיים. 14 חבר'ה מדהימים בגילאי 18-23 אשר גרים בבניין אחד בירושלים ומוכנים לטרוף את החיים.

כבר בתחילת הסיור שמנו לב לדמות בולטת. לרגע חשבנו שזה לואי ה-15, מלך צרפת בכבודו ובעצמו. שפשפנו עיניים וגילינו שזה לא הוא… אבל לא התאכזבנו! זה היה שמואל – אחד הגברים הכי מדליקים שיצא לנו לפגוש, שהגיע לבוש ברוח התקופה, אלגנטי ומחויט.

בקיצור, יצאנו לסיור גרפיטי בפלורנטין, אנחנו והחמודים האלה, שכל אחד מהם הוא מלך בפני עצמו ובאותו יום של תחילת החורף, פלורנטין הקסומה הייתה לממלכה שלנו.

סיירנו ברחובות הציוריים של השכונה, עברנו בין סמטאות נסתרות שאף אחד לא מכיר חוץ מאיתנו – אמני הגרפיטי, ופגשנו לא מעט דמויות מעניינות לאורך הדרך. לא היה רגע דל – הם היו סקרנים, מצחיקים וזרמנים וגם שאלו מלא שאלות, כאילו ידעו שהדבר שאנחנו הכי אוהבים בעולם זה לשקוע בסיפורים על אמנות רחוב.

אז סיפרנו להם על האנשים שעומדים מאחורי היצירות, המסרים הבועטים שמסתתרים מאחורי התזות הצבע, התרשמנו משירת רחוב וספגנו את האווירה הפלורנטינית, שהיא ללא ספק אקטיביזם במלוא הדרו.

אחרי שהדלקנו אותם על הסצנה המחתרתית, הם השתוקקו להתנסות בעצמם והגיע רגע השיא של הסיור – הסדנה המעשית. חיש מהר הם אחזו במכלי הצבע והחלו להתיז בתשוקה ושובבות. בשלב הזה כבר שכחנו מלואי ה-15 והרגשנו שאנחנו נמצאים בקרב קולגות למקצוע – אמני גרפיטי בהתהוות שרק חיכו להזדמנות בה יוכלו לתת דרור ליצירתיות שהתפרצה מהם.

כולם נהנו – הם וגם אנחנו, כי מה אפשר להגיד? יש קבוצות שזו באמת זכות גדולה לפגוש, להדריך ולזכות להכיר. לקראת סוף הסיור הם הציגו בפנינו את יצירות האמנות שהכינו לגמרי בעצמם, מי ביד חופשית ומי בשילוב שבלונות מדליקות, וניכר היה עליהם שהם עייפים אך מאוד מאוד מרוצים.

כמצופה מסוף סיור, התכנסנו לנו והאווירה נעשתה שקטה יותר, אפילו מעט עצובה כי וואלה, התבאסנו להיפרד, אבל מהר מאוד כולם עטו על עצמם חיוך וכששאלנו "איך היה?" התגובות שלהם היו פשוט נפלאות. ואנחנו? אצלנו בלב זז משהו בסיור הזה והיה קשה לנו לשים את האצבע בדיוק למה ומכאן שהיינו זקוקים קצת זמן לעכל. 

היום אנחנו יכולים להגיד שזה אפילו די פשוט – ממש כמו אמנות רחוב שהיא לא ממש כפי שהיא נראית, אלא מלאת רבדים ומשמעויות נסתרות, כך גם האנשים שפגשנו בסיור המיוחד הזה – מתמודדי נפש עם כתר על הראש.

מעשה שהיה כך היה –  ביום שלישי בבוקר, 15/10/24, הגיע אלינו יבוא מארצות הברית והציג את עצמו כמשפחת בוכמן. האמת, אנחנו כל-כך אוהבים להעביר סיורי גרפיטי בפלורנטין לאנשים שמגיעים מרחוק שעובדה זו שלעצמה הפכה את הבוקר שלנו לוואו והתחלנו את הסיור עם אנרגיות מחשמלות והמון מוטיבציה, כי פלורנטין היא מותג ואין כמו לראות את הזיק בעיניים של מי שפוגש בה לראשונה.

כשזה נאמר, חשוב לציין – אנשים שמגיעים מחוצלארץ, לפעמים יש קטע כזה שלוקח להם זמן לעכל את תל אביב ואם לוקחים בחשבון שהסיור שלנו לא מאוד ארוך, זה יכול להוות אתגר – איך שוברים את הקרח וגורמים להם להצטרף לחגיגת הצבעים לפני שנגמר הסיור? אך אל דאגה, כמו שאומרים – עלינו!

אז הם הציגו את עצמם בקצרה, הורים ושלושה ילדים.ות, סיפרו שהם הגיעו לביקור בארץ מלוס אנג'לס הרחוקה ולמרות שהיה ניכר עליהם שהם קצת עייפים, החיוכים ההוליוודיים שלהם המיסו אותנו וידענו שזה לא אנחנו, זה הג'ט לג. כמו שאומרים חכמים – זה מה יש ועם זה ננצח.

למרבה השמחה, התחלנו את הסיור וחיש מהר הצלחנו למגנט אותם ולסחוף אותם לעולם המחתרתי של אמנות הרחוב בשכונת פלורנטין. היה פשוט מעולה! עברנו ברחובות המיתולוגיים כמו אליפלט ופלורנטין, גלשנו לסמטאות צדדיות שרק שומרי סוד מכירים, פגשנו באמנים מקומיים, קראנו שירת רחוב (בתרגום חופשי) וכן, גם גלשנו מדי פעם לשיחות ברומו של עולם.

אתם חייבים להבין – לפלורנטין יש מן קסם כזה שמאפשר גם לציניקנים הגדולים ביותר לפתוח את הלב ולא להישאר אדישים אל מול יצירות האמנות המרהיבות והסיפורים המרתקים שמסתתרים מאחוריהן.

לאורך כל הדרך הרגשנו שאנחנו מסתובבים בחברת סלבס – הם פיזרו חיוכים לכל עבר, היו סופר מגויסים, שאלו שאלות מצוינות והרימו את האווירה (שממילא הייתה נהדרת, אז תארו לעצמכם כמה כיף היה). 

השוס – מעת לעת שאלנו אותם שאלות בחזרה – גם כי בדיקת ערנות וגם כי היינו סקרנים לשמוע מה הם חושבים על כל הסצנה המחתרתית הזו, שלכאורה אסורה – ונחשו מי הפגיז בתשובות? ג'ונתן! הצעיר שבחבורה, בסך הכל בן 10 שהתגלה כחד כתער וענה על כל השאלות בלי למצמץ. אנחנו כמובן דאגנו להרים לו (כאלה אנחנו, מרימים) אבל שמנו לב למבטים הגאים שההורים לבית בוכמן החליפו ביניהם ופייר? התרגשנו.

רגע השיא היה כמובן הסדנה המעשית של גרפיטיול בה הם לא איכזבו והציגו יצירות מדליקות, צבעוניות ומאוד מדויקות. אבל זה לא הפתיע אותנו, כי בכל זאת, מדובר בכוכבים. מה שכן הפתיע (אבל אם חושבים על זה, לא באמת) זו הבחירה שלהם – מתוך עשרות או מאות שבלונות ואינספור אפשרויות נוספות, הם בחרו במוטיב של אהבת חינם ואהבת ישראל ואם לפני זה חשבנו שאנחנו נרגשים, עכשיו בכלל – היינו שלולית.

וזהו, הגיע הזמן להיפרד. הם סיפרו לנו שהיה ממש מוצלח, הרבה מעבר למה שהם ציפו וגם אנחנו לא הסתרנו את זה שהיה לנו מאוד כיף ושחבל שהם גרים כל-כך רחוק כי ביננו? בטוח נתגעגע.