פורסם ב-

סיכום סיור – חברת Ree בעולמות הרכבים החשמליים

סיכום סיור - חברת Ree בעולמות הרכבים החשמליים

סיור גרפיטי בשכונת פלורנטין ההיסטורית הוא אחד מסיורי הדגל שלנו ולא משנה באיזה עונה בשנה ובאיזה יום בשבוע תתפסו אותנו – הסמטאות הציוריות, חנויות הבוטיק הצבעוניות וכמובן – ציורי הקיר הססגוניים והאמירות הבועטות שעומדות מאחוריהם, עושים לנו טוב בלב ושמח בנשמה. 

כשזה נאמר, אתם בטח יכולים לדמיין כמה היינו שמחים לפתוח את בוקר יום שלישי, ה-3.12.24, עם קבוצה מדליקה ומסקרנת כמו הצוות המשפטי של חברת Ree. 

מאיפה השמחה אתם שואלים? שאלה טובה. אז ככה – אנשים שעובדים בעולמות הרכבים החשמליים הם אנשי חזון, כאלה שחושבים מחוץ לקופסא, עם מודעות סביבתית גבוהה ומחויבות ליצירת שינוי חיובי בעולם. ואומנם הפעם מדובר בצוות המשפטי של החברה, מה שאומר שהם גם סקפטיים מטבעם, אבל אנחנו מאמינים גדולים בהפיכת אתגרים להזדמנות ועם האמונה הזו, יצאנו לדרך. 

את הסיור התחלנו בהיכרות קצרה ומהר מאוד הבנו שוואלה, צדקנו – הם אכן סקפטיים (בלשון המעטה), אבל כאמור – אנחנו חדורי מוטיבציה ויש לנו ניסיון מוכח להפוך גם את הציניקנים הגדולים ביותר לשוחרי אמנות. למרבה המזל, לצד הסקפטיות הם הגיעו עם ראש פתוח ואנחנו קפצנו על ההזדמנות – דלת פתוחה? הנה אנחנו נכנסים!

עברנו בין הרחובות הציוריים של פלורנטין, סיפרנו להם על ההיסטוריה המקומית – התל אביבית ובאופן טבעי גלשנו לנושאים עמוקים יותר על ישראל באופן כללי. שיתפנו אותם באנקדוטות מרתקות על סצנת האמנות המקומית והאמירות העוצמתיות שמסתתרות מאחוריה ולרגעים הרגשנו שהנה, הקשוחים האלה מתרככים (ואוי, כמה שהם חמודים!).

חברת Ree בעולמות הרכבים החשמליים

מה אפשר להגיד? היה תענוג – הם שיתפו פעולה, סיפרו לנו המון דברים מעניינים על העשייה שלהם, התלהבו מהמסרים שמסתתרים מאחורי היצירות ולא הופתעו לשמוע שלמרות ההתנגדות של עיריית תל אביב לסצנת אמנות הרחוב בעיר, יש לה רווח לא קטן מכל העניין. 

אם נהיה כנים, גילינו אנשים ממש טובים שלא הסתירו את הפליאה שלהם מכמה העולמות שלנו דומים. בכל זאת, גרפיטי עוסק במסרים סביבתיים וחברתיים הקרובים לליבם והיכולת שלהם להעשיר את האווירה ולתרום מהידע שלהם, עשתה פלאים (תשאלו את ניר, הוא בעצמו סיפר לנו).

סיכום סיור חברת REE

בין רגעי השיא של הסיור, אנחנו מצאנו שני רגעים מרגשים במיוחד. הראשון – כשתפסנו אותם מתווכחים בינם לבין עצמם על המשמעות המסתתרת מאחורי יצירות האמנות המרהיבות מהן התרשמנו. השני – שיתוף הפעולה שלהם בסדנת התקליטים. ממש הצלחנו לראות את הילד הפנימי של כל אחד מהם יוצא החוצה ומשתובב עם כל הצבעים. 

סיור גרפיטי רכבים חשמליים

והשלישי (סליחה ומחילה מהצוות המשפטי, הבטחנו שניים, אל תכעסו) – הבונדינג שלהם שהלך והתעצם במהלך הסיור ולבסוף לווה בהמון צחוק, פאן ואנרגיות משוחררות.

לסיכומו של דבר, אם היינו יכולים לצעוק משהו (לא שלא יכולנו, פשוט גם אנחנו ניסינו לשמור על טיפונת פאסון), היינו צועקים "מ-ה-פך!" – מילה אחת שמסכמת בצורה מופלאה את הסיור הכל-כך מיוחד הזה של גרפיטיול. סיור שהוכיח לנו שוב שאין מה לעשות, הקסם של פלורנטין לא משאיר אף אחד אדיש ופעם נוספת, לנו היה העונג והזכות לצפות בפלא הזה קורה ולהיות חלק ממנו.

פורסם ב-

הסיור המרגש של תכנית השיקום סאמיט למתמודדי נפש (בני 18-23)

סיור גרפיטי פלורנטין של סאמיט

אנחנו לא מאמינים שעבר כמעט חודשיים מאז שהעברנו את אחד הסיורים היותר מיוחדים שיצא לנו להעביר, ורק עכשיו אנחנו מעלים את זה על הכתב. כנראה שנחוץ מעט זמן על מנת לעכל חוויות כאלה עוצמתיות, ואחרי שהרשנו לעצמנו לספוג את מה שהיה, אנחנו שמחים לשתף אתכם בסיור גרפיטי יוצא דופן. 

לפני חודשיים, בשעות אחר הצהריים של יום שני, 2/12/24, הגיעה אלינו קבוצה מדהימה של מתמודדי נפש אשר נמצאים בתוכנית שיקום מטעם מכון סאמיט – קהילה טיפולית למתבגרים, לעבר חיים עצמאיים. 14 חבר'ה מדהימים בגילאי 18-23 אשר גרים בבניין אחד בירושלים ומוכנים לטרוף את החיים.

כבר בתחילת הסיור שמנו לב לדמות בולטת. לרגע חשבנו שזה לואי ה-15, מלך צרפת בכבודו ובעצמו. שפשפנו עיניים וגילינו שזה לא הוא… אבל לא התאכזבנו! זה היה שמואל – אחד הגברים הכי מדליקים שיצא לנו לפגוש, שהגיע לבוש ברוח התקופה, אלגנטי ומחויט.

בקיצור, יצאנו לסיור גרפיטי בפלורנטין, אנחנו והחמודים האלה, שכל אחד מהם הוא מלך בפני עצמו ובאותו יום של תחילת החורף, פלורנטין הקסומה הייתה לממלכה שלנו.

סיירנו ברחובות הציוריים של השכונה, עברנו בין סמטאות נסתרות שאף אחד לא מכיר חוץ מאיתנו – אמני הגרפיטי, ופגשנו לא מעט דמויות מעניינות לאורך הדרך. לא היה רגע דל – הם היו סקרנים, מצחיקים וזרמנים וגם שאלו מלא שאלות, כאילו ידעו שהדבר שאנחנו הכי אוהבים בעולם זה לשקוע בסיפורים על אמנות רחוב.

סיכום סיור גרפיטי פלורנטין גרפיטיול

אז סיפרנו להם על האנשים שעומדים מאחורי היצירות, המסרים הבועטים שמסתתרים מאחורי התזות הצבע, התרשמנו משירת רחוב וספגנו את האווירה הפלורנטינית, שהיא ללא ספק אקטיביזם במלוא הדרו.

אחרי שהדלקנו אותם על הסצנה המחתרתית, הם השתוקקו להתנסות בעצמם והגיע רגע השיא של הסיור – הסדנה המעשית. חיש מהר הם אחזו במכלי הצבע והחלו להתיז בתשוקה ושובבות. בשלב הזה כבר שכחנו מלואי ה-15 והרגשנו שאנחנו נמצאים בקרב קולגות למקצוע – אמני גרפיטי בהתהוות שרק חיכו להזדמנות בה יוכלו לתת דרור ליצירתיות שהתפרצה מהם.

כולם נהנו – הם וגם אנחנו, כי מה אפשר להגיד? יש קבוצות שזו באמת זכות גדולה לפגוש, להדריך ולזכות להכיר. לקראת סוף הסיור הם הציגו בפנינו את יצירות האמנות שהכינו לגמרי בעצמם, מי ביד חופשית ומי בשילוב שבלונות מדליקות, וניכר היה עליהם שהם עייפים אך מאוד מאוד מרוצים.

סיור גרפיטי פלורנטין סאמיט

כמצופה מסוף סיור, התכנסנו לנו והאווירה נעשתה שקטה יותר, אפילו מעט עצובה כי וואלה, התבאסנו להיפרד, אבל מהר מאוד כולם עטו על עצמם חיוך וכששאלנו "איך היה?" התגובות שלהם היו פשוט נפלאות. ואנחנו? אצלנו בלב זז משהו בסיור הזה והיה קשה לנו לשים את האצבע בדיוק למה ומכאן שהיינו זקוקים קצת זמן לעכל. 

היום אנחנו יכולים להגיד שזה אפילו די פשוט – ממש כמו אמנות רחוב שהיא לא ממש כפי שהיא נראית, אלא מלאת רבדים ומשמעויות נסתרות, כך גם האנשים שפגשנו בסיור המיוחד הזה – מתמודדי נפש עם כתר על הראש.

פורסם ב-

סיור גרפיטי בפלורנטין של משפחת בוכמן

סיכום סיור גרפיטי פלורנטין בוכמן

מעשה שהיה כך היה –  ביום שלישי בבוקר, 15/10/24, הגיע אלינו יבוא מארצות הברית והציג את עצמו כמשפחת בוכמן. האמת, אנחנו כל-כך אוהבים להעביר סיורי גרפיטי בפלורנטין לאנשים שמגיעים מרחוק שעובדה זו שלעצמה הפכה את הבוקר שלנו לוואו והתחלנו את הסיור עם אנרגיות מחשמלות והמון מוטיבציה, כי פלורנטין היא מותג ואין כמו לראות את הזיק בעיניים של מי שפוגש בה לראשונה.

כשזה נאמר, חשוב לציין – אנשים שמגיעים מחוצלארץ, לפעמים יש קטע כזה שלוקח להם זמן לעכל את תל אביב ואם לוקחים בחשבון שהסיור שלנו לא מאוד ארוך, זה יכול להוות אתגר – איך שוברים את הקרח וגורמים להם להצטרף לחגיגת הצבעים לפני שנגמר הסיור? אך אל דאגה, כמו שאומרים – עלינו!

אז הם הציגו את עצמם בקצרה, הורים ושלושה ילדים.ות, סיפרו שהם הגיעו לביקור בארץ מלוס אנג'לס הרחוקה ולמרות שהיה ניכר עליהם שהם קצת עייפים, החיוכים ההוליוודיים שלהם המיסו אותנו וידענו שזה לא אנחנו, זה הג'ט לג. כמו שאומרים חכמים – זה מה יש ועם זה ננצח.

למרבה השמחה, התחלנו את הסיור וחיש מהר הצלחנו למגנט אותם ולסחוף אותם לעולם המחתרתי של אמנות הרחוב בשכונת פלורנטין. היה פשוט מעולה! עברנו ברחובות המיתולוגיים כמו אליפלט ופלורנטין, גלשנו לסמטאות צדדיות שרק שומרי סוד מכירים, פגשנו באמנים מקומיים, קראנו שירת רחוב (בתרגום חופשי) וכן, גם גלשנו מדי פעם לשיחות ברומו של עולם.

אתם חייבים להבין – לפלורנטין יש מן קסם כזה שמאפשר גם לציניקנים הגדולים ביותר לפתוח את הלב ולא להישאר אדישים אל מול יצירות האמנות המרהיבות והסיפורים המרתקים שמסתתרים מאחוריהן.

סיור גרפיטי משפחת בוכמן

לאורך כל הדרך הרגשנו שאנחנו מסתובבים בחברת סלבס – הם פיזרו חיוכים לכל עבר, היו סופר מגויסים, שאלו שאלות מצוינות והרימו את האווירה (שממילא הייתה נהדרת, אז תארו לעצמכם כמה כיף היה). 

השוס – מעת לעת שאלנו אותם שאלות בחזרה – גם כי בדיקת ערנות וגם כי היינו סקרנים לשמוע מה הם חושבים על כל הסצנה המחתרתית הזו, שלכאורה אסורה – ונחשו מי הפגיז בתשובות? ג'ונתן! הצעיר שבחבורה, בסך הכל בן 10 שהתגלה כחד כתער וענה על כל השאלות בלי למצמץ. אנחנו כמובן דאגנו להרים לו (כאלה אנחנו, מרימים) אבל שמנו לב למבטים הגאים שההורים לבית בוכמן החליפו ביניהם ופייר? התרגשנו.

רגע השיא היה כמובן הסדנה המעשית של גרפיטיול בה הם לא איכזבו והציגו יצירות מדליקות, צבעוניות ומאוד מדויקות. אבל זה לא הפתיע אותנו, כי בכל זאת, מדובר בכוכבים. מה שכן הפתיע (אבל אם חושבים על זה, לא באמת) זו הבחירה שלהם – מתוך עשרות או מאות שבלונות ואינספור אפשרויות נוספות, הם בחרו במוטיב של אהבת חינם ואהבת ישראל ואם לפני זה חשבנו שאנחנו נרגשים, עכשיו בכלל – היינו שלולית.

וזהו, הגיע הזמן להיפרד. הם סיפרו לנו שהיה ממש מוצלח, הרבה מעבר למה שהם ציפו וגם אנחנו לא הסתרנו את זה שהיה לנו מאוד כיף ושחבל שהם גרים כל-כך רחוק כי ביננו? בטוח נתגעגע.

פורסם ב-

סיכום סיור גרפיטי של תיכון מטרו ווסט רעננה

סיכום סיור גרפיטי של תיכון מטרו ווסט רעננה

זה לא סוד, סיורי הגרפיטי שלנו בפלורנטין הוא אחד הסיורים הכי מבוקשים אצלנו ובצדק – הוא מתאים לכל קהל יעד ומצליח לסחוף גם את הציניקנים הגדולים ביותר. כזאת היא, פלורנטין, שכונה שיש בה הכל מהכל – סמטאות ציוריות, אמנות רחוב מדליקה, היסטוריה מסקרנת והמון אנקדוטות משעשעות לאורך הדרך. ככזו, בלי הרבה מאמץ היא מקרבת לבבות ולנו נותר לשזור את כל אלה ביחד, מה שקורה במהלך הסיור כמובן.

עם הקדמה כזו, אתם ודאי מצליחים להבין כמה סיור אמנות וגרפיטי בפלורנטין יקר ללבנו וכמה שמחנו לשמוע שתלמידי תיכון מטרו ווסט מרעננה ביקשו ביוזמתם לבקר אצלנו. בשנה שעברה הייתה להם פעילות גרפיטי שהשאירה להם טעם של עוד והנה, הגיע הזמן לחוות את ה"עוד" הזה ואנחנו זכינו בכבוד.

אז ככה הם הגיעו 

סקרנים ונלהבים ועלינו הייתה מוטלת המשימה של לספק את הסחורה וחלילה לא לאכזב אותם. ביננו? קטן עלינו – אחרי הכל, פלורנטין היא ה-שכונה.
הקאץ': ציפור קטנה לחשה לנו שלא מדובר בקבוצה רגילה של תלמידים אלא תלמידי מגמת אמנות ועיצוב, לא פחות ולא יותר. אז אם אמרנו ש"קטן עלינו", שכחו מזה. האמת? אתגר.

והנה יצאנו לדרך

קבוצה צבעונית של כ-45 תלמידים מכיתות י'-י"ב, מורים ואנחנו. ניכר עליהם שהם הגיעו טיפה עייפים, אחרי יום ארוך של סדנאות כחלק מסמינר של יומיים בעיר הגדולה וזה בהחלט הוסיף לאתגר, אבל בחירת השעה – 16:30, עת שקיעה, היווה נקודת פתיחה מוצלחת. האוויר הקריר עורר אותם והיום המתחלף בלילה העלה את המורל.

אט אט, נדלקו פנסי הרחוב והסמטאות הצבעוניות עטו על עצמן אווירה מסתורית. ציורי הגרפיטי קיבלו חיים חדשים לנוכח התאורה המשתנה והחבר'ה הכל-כך מיוחדים האלה, התגלו במלוא הדרם – קבוצה מקסימה, נבונה, סקרנית וגם מצחיקה – ולנו היה העונג ללוות אותם במסע.

הם היו צמאים להכיר לעומק את סצנת אמנות הרחוב של תל אביב – מאיפה היא התחילה ולאן פניה מועדות? כיצד היא משפיעה על העיר? מהו הסיפור המסתתר מאחורי כל יצירה ואיך מה שהתחיל כאקט מחתרתי, הפך להיות מיינסטרים?

עברנו בין הציורים והרשנו לעצמו להתעכב איתם כמה שרק רצו. זווית הראייה המיוחדת והרעננה שלהם על הכל, העניקה לנו כוח ואמרנו לעצמו – ייקח כמה שייקח הסיור המיוחד הזה. אחד מרגעי השיא היה כשהם זכו להתנסות מעשית, אשר לחלקם הייתה הפעם הראשונה בחיים בו אחזו ספריי וההתרגשות ניכרה.

בשלב הזה הרשנו לעצמנו להיות חצופים ולא חיכינו שיבקשו להצטלם, אלא הצענו את זה אנחנו – הם כל-כך נהנו מהחוויה והיו גאים ביצירות, שהרגשנו מחויבות לתעד את הרגע כדי שיהיה להם למזכרת איך מעט צבע, עושה המון.

הדור הצעיר שזורע תקווה לעתיד טוב יותר

כשהסיור נגמר שיתפנו אותם כמה נעים היה לנו ושמחנו לשמוע שההרגשה הייתה הדדית. אבל זוכרים שחשבנו בהתחלה שאנחנו אחראים על מלאכת השזירה? טעינו – הם עשו את זה לגמרי בעצמם. אנחנו רק כיוונו, חלקנו מידע ובעיקר נהנינו להכיר אותם ולהיזכר כמה כוח יש לצעירים האלה, כמה עוצמה חבויה בצמא שלהם ללמוד ואיזו זכות גדולה נפלה בחלקנו שזה הדור שגדל כאן, כי אם תשאלו אותנו – הם ללא ספק ישנו את העולם.

לתיאום סיור גרפיטי בפלורנטין, לחצו כאן >>>

פורסם ב-

סיכום סיור גרפיטי ל- רי אוטומוטיב בע"מ (הצוות המשפטי של Ree Automotive)

סיכום סיור גרפיטי לצוות רי אוטומטיב

ספר בראשית נפתח במלאכת הבריאה של כדור הארץ – שישה ימי בריאה בסך הכל ובסופם (יום השבת) מנוחה. על כל אחד מהימים נאמר "כי טוב" ואילו על היום השלישי נאמר "פעמיים כי טוב" – פעם אחת על מלאכת השמיים והארץ ופעם נוספת על עולם הצומח.

ולמה אנחנו מציינים את זה? כי ליום שלישי מיוחסת סגולה של ישועות וגם אנחנו היינו כלא מאמינים לנוכח הפלא (יש שיגידו – נס גלוי!) שהתרחש בסיור המופלא שערכנו ביום שלישי, 3.12.2024 בו צוות משפטי סקפטי במיוחד עבר טרנספורמציה לחבורת אמנים נלהבים, מה שמוכיח שעם קצת רצון, מוטיבציה וכוונה, הכל אפשרי.

והרי הסיפור במלואו (אך בקצרה). מעשה שהיה, כך היה (ספוילר: תכינו ממחטות) –

בתחילת החודש אירחנו את הצוות המשפטי של Ree Automotive. מי שלא בקיא בחומר – מדובר בחברת רכבים חשמליים מובילה וככזו, הצוות המשפטי שלה מנוסה, מקצועי, דרוך וכן, גם סקפטי (אפילו מאוד). זה לא מפתיע, זה חלק מהתפקיד וזה מה שהופך אותם לכאלה תותחים בתחומם. ובכל זאת, כשמדברים על סיור גרפיטי שכולל קצת התפלספות וחלק אומנותי – זה מהווה אתגר.

אז בשורה התחתונה – גם אנחנו הגענו סקפטיים, אז מזל גדול שאנחנו אוהבים אתגרים וגם מאוד אוהבים את שכונת פלורנטין המופלאה שמציעה כל-כך הרבה פינות חמד קסומות, שגם הספקן הגדול ביותר לא יכול להישאר אדיש מולן.

את הסיור התחלנו בהיכרות קצרה – גם כדי לשבור את הקרח, גם כי חייבים ובעיקר כי למרות הפאסון הקשוח הם עשו ווייב מאוד חמוד (לא לכעוס עלינו, קלטנו אתכם מההתחלה) ובאמת רצינו להכיר אותם – אבל אי אפשר היה להתעלם מהמבטים המבוהלים של "גרפיטי? אנחנו??", וככה יצאנו לסיור (מה שנקרא – התחלה טובה! הצלחה מובטחת).

שכונת פלורנטין, למי שלא מכיר, היא שילוב מופלא בין היסטוריה תל אביבית מסקרנת וסצנת אמנות בועטת. היא טומנת בחובה המון סיפורים פיקנטיים (איזה מזל שאנחנו מכירים את כולם) וכל ציור בה מלא רבדים ומשמעויות שגם אם כבר נתקלתם בו, תמיד אפשר ללמוד משהו חדש.

להזמנת סיור גרפיטי בפולרנטין, לחצו כאן >>>

בין כל אלה סיירנו. עברנו בין הסמטאות הצבעוניות, קצת קשקשנו ביננו (בשלב הזה כבר שמחנו לגלות שהתחושה הראשונה שלנו הייתה נכונה – הם באמת מאוד חמודים!) והשתהינו מול הציורים המרהיבים. קשה להאמין, אבל לא חלפה מחצית השעה והחבורה הזו – שניסתה בכל מאודה לשמור על דיסטנס – כבר הייתה שקועה עמוק בסיפורים על אמנות רחוב.

יותר מזה – הם היו צמאים לשמוע את הסיפורים, שאלו שאלות ברומו של עולם ואפילו התווכחו (טוב, בכל זאת צוות משפטי) על משמעויות של יצירות שונות שנתקלנו בהן לאורך הדרך. השיא היה כשהתנהלה תחרות לא כל-כך סמויה מי יצייר את הגרפיטי היפה ביותר. אין מה לומר – ממש מהפך מעולם החומר לעולם הרוח ולמרות שבהחלט הרגשנו חלק, היה כיף לקחת צעד אחורה בשלב הזה ולהסתכל עליהם מהצד. פייר, התרגשנו.

הזמן טס והנה, לא שמנו לב והסיור שלנו הגיע לסופו. כמתבקש, החלפנו מילות סיכום ואי אפשר היה להכחיש, הדיסטנס התפוגג לחלוטין. אנחנו התרגשנו מאוד וניכר שגם הם והנה הגיע הנס (זוכרים? שלישי, ישועות…) – ניר, שארגן את היום, ניגש ולחש לי בשקט "וואו, ממש לא ציפינו שזה יהיה ככה!".

וככה נפרדנו, בהרגשה מתוקה והמון אופטימיות שתדלקה אותנו להמשך השבוע, כי מה אפשר להגיד – הנה ההוכחה שלא משנה אם אתה רומנטיקן, ציניקן או איפשהו באמצע – כולנו זקוקים לקצת צבע בחיים. 

פורסם ב-

סיכום סיור גרפיטי לצוות מילוסלבסקי אדריכלים

סיור גרפיטי של תיכון רוטברג

שביזות יום א'? לא אצלנו!

מכירים את המושג "שביזות יום א'"? הוא מדבר על הבאסה שמלווה את הדיסוננס של פתיחת עוד שבוע של עבודה, אחרי סופשבוע כיפי של רביצה על הספה עם בינג' של סדרת מתח חורפית, או טיול חלמוניות בנחל קטלב (אצלנו לא שופטים, כל אחד ומה שעושה לו את זה).

בכל אופן, איזה מזל זה שאצלנו כל יום הוא חוויה ויום א'? הוא רחוק מכסיורילהיות משביז, אפילו להפך! את יום ראשון 8.12.24 פתחנו עם אירוח קליל, נעים ומצחיק של שני צוותים סופר זורמים ממשרד מילוסלבסקי אדריכלים והאמת? למרות שעל ההתחלה הרגשנו שיש כימיה טובה ושהסיור יהיה מוצלח, הם הצליחו להפתיע אותנו לטובה.

הכירו את האנשים שהכניסו קסם אישי לסיור שלנו

לפני שנספר מה ראינו ומה עשינו ביחד (ספוילר: היה וואו!), נספר קצת על האנשים המיוחדים האלה שללא ספק הצליחו להביא משהו מעצם לתוך הסיור שלנו ואם נהיה כנים, בלעדיהם זה לא היה אותו דבר. אז מי אתם, מילוסלבסקי אדריכלים? למעשה מדובר בערב רב של אנשים בגילאים 25-50 לערך שהחליטו להתפנק ולצאת יחד ליום כיף אחרי שנים שלא.

מה אפשר להגיד? אנחנו לגמרי מבינים אותם – התקופה האחרונה פשוט דורשת מאיתנו לצאת מהקופסא (תרתי משמע) ולנשום אוויר, אבל עם יד על הלב – קצת מלחיץ להעביר סיור גרפיטי שבשאיפה אמור להיות גם מקצועי, לחבורה שהיא הטופ של הטופ בכל מה שקשור למקצועיות, פלוס – מבנים, שרטוטים ויצירה, זה הלחם והמים שלהם.

אז כמו שאמרנו – הופתענו לטובה ובגדול, ועשה רושם שגם הם – איזה כיף! את הסיור החווייתי שלהם הם בחרו להעביר בפלורנטין, שכונת השכונות, קסם בהתגלמותו, המקום בו כל פניה צופנת סוד וטומנת בחובה מקומות עם היסטוריה סופר מרתקת שאלמלא הייתם שואלים (או מסתובבים איתנו), בכלל לא הייתם מכירים ו-וואלה? באמת חבל.

להזמנת סיור גרפיטי בפלורנטין, לחצו כאן >>>

הסתובבנו בין הסמטאות, עברנו בכל המקומות החשובים (לכולם, ואלה שפשוט חשובים בעיננו), הם שאלו שאלות, התעניינו והיה כיף להסתכל עליהם מהצד – צוחקים, מתגבשים. הם היו זקוקים לזה. אחת העצירות המצחיקות הייתה ליד הגרפיטי האייקוני של סופרמן בו הם באופן כמעט אינטואיטיבי עשו מה שרבים וטובים עשו לפניהם ופשוט חיקו אותו (כמובן שצילמתי, בשביל מה אני שם?).

סיכום פעילות- לאתר מילוסלבסקי אדריכלים - גרפיטי סופר מן

דיברנו על הסיפור שמאחורי היצירה ובאופן בלתי נמנע דיברנו גם מעבר, על מה שקרה לנו כעם ועל כמה חשוב הביטוי האומנותי של זה בשביל הנפש שלנו וגם בשביל ההיסטוריה. משם המשכנו לגלריה של אמנון שהיא ללא ספק אחד המקומות המיוחדים ביותר בשכונה ותמיד כיף לראות איך אמנון היקר נותן דרור ליצירות המופלאות שלו דרך חפצים יומיומיים שמי בכלל היה חושב..?

ואז – גולת הכותרת, כולם התקבצו לפעילות משותפת ברוח אמנות הרחוב ובאווירת המיחדוש שאפפה אותנו, והכינו תקליטים מהממים. מכיוון שזה לגמרי רגע שבו כל אחד יוצר "מהרהורי לבו" כמו שנקרא, ומוציא את מה שחבוי בו החוצה, ניצלתי את ההזדמנות לשלוף את המצלמה פעם נוספת כדי שלא נשכח את הקסם שהתחולל שם.

אחרי שהצטלמנו והחלפו עוד כמה מילים, אנקדוטות משעשעות ושאלות ששכחו לשאול לפני, נפרדנו כידידים. פייר, אתגעגע אליהם, אבל יש לי תחושה חזקה שעוד ניפגש. 

פורסם ב-

סיכום סיור גרפיטי של בית ספר תיכון רוטברג

סיכום סיור גרפיטי של בית ספר תיכון רוטברג

סיור גרפיטי תמיד עושים לנו שמח בלב ובמיוחד כשמדובר בסיור גרפיטי בשכונת פלורנטין המופלאה, הצבעונית והכל-כך מיוחדת, בה אין החלטות לא נכונות – כל פניה וסמטה טומנת בחובה הפתעה משלה – ציור רחוב, פיסת היסטוריה, גלריה מסקרנת ובעיקר, הרבה אנשים טובים.

תלמידי רוטברג משתלטים על פלורנטין

לכן, כששמענו שתלמידי כיתות י"א – י"ב מתיכון רוטברג מגיעים לבקר אותנו – התרגשנו. שלא תטעו, אנחנו תמיד מתרגשים לקראת סיור כי אמנות רחוב היא הרבה יותר מסתם ציור, אבל הפעם ידענו שמדובר בסיור מיוחד במינו, כזה שהוא מסוג הדברים שאומרים עליהם "פחות דיבורים ויותר מעשים" ומה אפשר להגיד? זה בדיוק מה שאנחנו צריכים בימים האלה, וככה יצאנו לדרך.

הם הגיעו בבוקר יום חמישי ה-12.12.2024, חבורה עם אנרגיות שאי אפשר להתעלם מהן – מסקרנים כמעט (ואולי יותר?) מהסמטאות הציוריות של פלורנטין, ובלי יותר מדי מילים הבהירו לנו – הם כאן כדי לצלם. על פניו, נשמע פשוט, לא? הרי "הדור של היום" שקוע במסכים, שצילום הפך לטבע שני עבורם. האומנם?

אמנות הרחוב – הרבה יותר סתם מציורים על קירות

כל אחד יכול לצלם, אבל כשמדברים על אמנות רחוב (ומי שמכיר את ציורי הגרפיטי של שכונת פלורנטין יכול להעיד) לחיצת כפתור לא מספיקה. דרושה עין מיומנת, רגישה, נבונה, סקרנית וביקורתית, כדי לדעת מה לצלם ומתי. ואם נהיה כנים – הם עשו את זה ובגדול, אבל כמו שאמרנו, לא הופתענו – הרי על ההתחלה זיהינו שהם אנשי מעשים.

בין קליק לקליק, סיפרנו להם על ההיסטוריה של הגרפיטי המקומי, החשיבות שלו, מה שעומד מאחוריו ואיך הוא יכול לשנות מציאות ממש כמו התמונות שלהם. הרי גם אמני גרפיטי הם אנשי מעשים, אבל במקום ללחוץ על המצלמה הם משתמשים במכלי צבע – ברגישות, תבונה וביקורתיות.

 

מי שהביט מהצד, יכול היה לטעות ולחשוב שהם לא תמיד מקשיבים, אבל ההפך הוא הנכון – חדי עין שכמותנו שמנו לב איך עם כל סיפור, כל אנקדוטה וכל יצירה נוספת שהם נחשפו אליה במהלך הסיור, זווית הצילום שלהם השתנתה, המבט שמאחורי העדשה הפך ממוקד יותר אך בו זמנית – רך יותר, כאילו הם לא רק מנסים "לתפוס את הרגע", הם מספרים סיפור. והו – כמה שהוא מעניין.

השיא היה כשהם הסכימו להניח לרגע את העדשות הכבדות ולהתמסר לעוד כלי של שינוי וביחד, כל אחד בדרך המיוחדת, יצרנו פסיפס צבעוני ויפהפה של תקליטים, שלכל אחד אמירה משלו. זה הזמן בו אנחנו לקחנו פיקוד ואחזנו בעדשת המצלמה כי אי אפשר היה שלא לתעד את הרגע המרגש.

בסופו של דבר, אמרנו כמה מילות סיכום ונפרדנו. אחרי שהם הלכו, נשארנו אנחנו לעמוד קצת, להרהר על הסיור הלא שגרתי שערכנו וזה עתה הסתיים. כמה שונה הוא היה ובעיקר – כמה טוב. העולם זקוק לאנשי מעשים והנה הם, ממש לפנינו. איזה מזל שפגשנו בהם.