גרפיטי בפריז: המקומות שאסור לפספס

הרובע ה-18: הרחוב שכתוב עליו משפט אחד, בלי הפסקה

אם תסתובבו במונמרטר תבחינו במשפט שחור, כתוב בטוש, שחוזר על עצמו על מדרכות, קירות, עמודי מטרו וכל דבר שיש לו שטח פנוי: L'amour court les rues – "האהבה רצה ברחובות". זה לא סלוגן שיווקי. זה סיפור אמיתי.

אחרי פיגועי הטרור בבאטאקלאן ב-2015, האווירה בפריז הייתה קשה מנשוא. כמה שבועות לאחר מכן, הבת של צלם אופנה פריזאי בשם וילפרד ראתה כתובת חדשה על הקיר ליד הבית: "האהבה מתה". היא הראתה לאבא שלה. הוא לקח טוש שחור, עשה איקס גדול על המשפט, וכתב לידו: "האהבה רצה ברחובות". אנשים התחילו לצלם ולהפיץ. וילפרד לא הפסיק – הוא עדיין כותב את המשפט הזה, שוב ושוב, כי הטוש נמחק מהמדרכה אחרי כמה שבועות וכי העירייה מכסה לו לפעמים.

יש בפריז חוק עירוני משעשע: כל מה שמצויר עד גובה שלושה מטרים – העירייה מוחקת. מעל שלושה מטרים – היא לא מגיעה, כי המנוף שלהם לא עולה גבוה יותר. זה בעצם קובע איפה גרפיטי שורד בעיר הזו ואיפה לא.

לפני כמה שנים קוקה קולה העתיקו לו את המשפט לקמפיין ענק ברחבי פריז – "האהבה רצה בשדרות". וילפרד תבע. וניצח. היום הוא עושה שיתופי פעולה עם אפל, עם גלריות, ועבד גם עם בנקסי.

הרובע ה-13: השכונה שראש עירייה אחד הפך לגלריה פתוחה

הרובע הזה היה, בלשון המעטה, לא מקום שתיירים חלמו להגיע אליו – אזור תעשייתי, בניינים גבוהים, תדמית לא מזהירה. עד שהגיע ראש רובע בשם ז'רום קומה, שהוא בעצמו חולה על אמנות רחוב, והזמין אמנים מכל העולם לצייר על קירות הבניינים הגבוהים בשכונה. התוצאה: תושבים שהתחילו להתגאות בבניין שלהם, תיירים שממלאים את הרחובות, ושכונה שלמה שהפכה מ"משמימה" ל"את חייבת לבוא לראות את זה".

הפרפרים שיצאו מפחית הספריי

אחת העבודות הכי אישיות בשכונה היא של אמן דרום-צרפתי שקוראים לו MAYE, שמעולם לא חלם שיזמינו אותו לצייר לצד האמנים הגדולים בעולם. הוא מצייר את עצמו רוכב על פלמינגו, בסטייל קאובוי, מחזיק בכף יד אחת פחית ספריי שממנה יוצאים לא צבע – אלא פרפרים. חיי פרפר קצרים, בדיוק כמו חיי עבודת גרפיטי שיכולה להיכוסה בכל רגע. ביד השנייה הוא מחזיק מפתחות בית, עם אייפל קטן מוטבע בהם. "הגרפיטי נתן לי את המפתח לפריז," הוא אמר. "בעזרתו נפתחו לי דלתות."

הבחור האנונימי הכי מפורסם בפריז

ב-2001, בחור צעיר בשם ג'ון המון התחיל להדביק פוסטרים עם תמונת הפנים שלו – מהתקופה שהיה בן 18 – בכל מקום אפשרי. היום הוא כבר לא נראה כמו התמונה, אז אם תעברו לידו ברחוב לא תדעו שזה הוא. הוא הקרין את הפנים שלו על מגדל אייפל, על הספרייה הלאומית, ואפילו על מגדל פיזה. נעצר פעם על תליית פוסטר על נוטרדאם, ושוחרר בלי קנס. אף אחד לא באמת מכיר אותו – וזה בדיוק העניין.

ספייס אינווידר – החייזרים שכיבשו את העיר

מ-1996 מתחילים להופיע ברחובות פריז חייזרים קטנים ממוזאיקה, בדיוק כמו מהמשחק Space Invaders משנות השמונים. האמן, שהזהות שלו נותרה חשאית מוחלטת, פיזר עד היום יותר משלושת אלפים יצירות ברחבי העולם – כולל שתיים בישראל, באילת. בגלל כמות החיקויים הוא פיתח אפליקציה משלו, Flash Invaders, שמזהה אם היצירה שאתם מסתכלים עליה היא מקורית או זיוף. יש כלל קבוע: היצירות שלו תמיד בגובה כשלושה מטרים, ותמיד בפינות בניינים שקל לזהות.