סיור גרפיטי תמיד עושים לנו שמח בלב ובמיוחד כשמדובר בסיור גרפיטי בשכונת פלורנטין המופלאה, הצבעונית והכל-כך מיוחדת, בה אין החלטות לא נכונות – כל פניה וסמטה טומנת בחובה הפתעה משלה – ציור רחוב, פיסת היסטוריה, גלריה מסקרנת ובעיקר, הרבה אנשים טובים.
תלמידי רוטברג משתלטים על פלורנטין
לכן, כששמענו שתלמידי כיתות י"א – י"ב מתיכון רוטברג מגיעים לבקר אותנו – התרגשנו. שלא תטעו, אנחנו תמיד מתרגשים לקראת סיור כי אמנות רחוב היא הרבה יותר מסתם ציור, אבל הפעם ידענו שמדובר בסיור מיוחד במינו, כזה שהוא מסוג הדברים שאומרים עליהם "פחות דיבורים ויותר מעשים" ומה אפשר להגיד? זה בדיוק מה שאנחנו צריכים בימים האלה, וככה יצאנו לדרך.
הם הגיעו בבוקר יום חמישי ה-12.12.2024, חבורה עם אנרגיות שאי אפשר להתעלם מהן – מסקרנים כמעט (ואולי יותר?) מהסמטאות הציוריות של פלורנטין, ובלי יותר מדי מילים הבהירו לנו – הם כאן כדי לצלם. על פניו, נשמע פשוט, לא? הרי "הדור של היום" שקוע במסכים, שצילום הפך לטבע שני עבורם. האומנם?
אמנות הרחוב – הרבה יותר סתם מציורים על קירות
כל אחד יכול לצלם, אבל כשמדברים על אמנות רחוב (ומי שמכיר את ציורי הגרפיטי של שכונת פלורנטין יכול להעיד) לחיצת כפתור לא מספיקה. דרושה עין מיומנת, רגישה, נבונה, סקרנית וביקורתית, כדי לדעת מה לצלם ומתי. ואם נהיה כנים – הם עשו את זה ובגדול, אבל כמו שאמרנו, לא הופתענו – הרי על ההתחלה זיהינו שהם אנשי מעשים.
בין קליק לקליק, סיפרנו להם על ההיסטוריה של הגרפיטי המקומי, החשיבות שלו, מה שעומד מאחוריו ואיך הוא יכול לשנות מציאות ממש כמו התמונות שלהם. הרי גם אמני גרפיטי הם אנשי מעשים, אבל במקום ללחוץ על המצלמה הם משתמשים במכלי צבע – ברגישות, תבונה וביקורתיות.
מי שהביט מהצד, יכול היה לטעות ולחשוב שהם לא תמיד מקשיבים, אבל ההפך הוא הנכון – חדי עין שכמותנו שמנו לב איך עם כל סיפור, כל אנקדוטה וכל יצירה נוספת שהם נחשפו אליה במהלך הסיור, זווית הצילום שלהם השתנתה, המבט שמאחורי העדשה הפך ממוקד יותר אך בו זמנית – רך יותר, כאילו הם לא רק מנסים "לתפוס את הרגע", הם מספרים סיפור. והו – כמה שהוא מעניין.
השיא היה כשהם הסכימו להניח לרגע את העדשות הכבדות ולהתמסר לעוד כלי של שינוי וביחד, כל אחד בדרך המיוחדת, יצרנו פסיפס צבעוני ויפהפה של תקליטים, שלכל אחד אמירה משלו. זה הזמן בו אנחנו לקחנו פיקוד ואחזנו בעדשת המצלמה כי אי אפשר היה שלא לתעד את הרגע המרגש.
בסופו של דבר, אמרנו כמה מילות סיכום ונפרדנו. אחרי שהם הלכו, נשארנו אנחנו לעמוד קצת, להרהר על הסיור הלא שגרתי שערכנו וזה עתה הסתיים. כמה שונה הוא היה ובעיקר – כמה טוב. העולם זקוק לאנשי מעשים והנה הם, ממש לפנינו. איזה מזל שפגשנו בהם.
