זה לא סוד, סיורי הגרפיטי שלנו בפלורנטין הוא אחד הסיורים הכי מבוקשים אצלנו ובצדק – הוא מתאים לכל קהל יעד ומצליח לסחוף גם את הציניקנים הגדולים ביותר. כזאת היא, פלורנטין, שכונה שיש בה הכל מהכל – סמטאות ציוריות, אמנות רחוב מדליקה, היסטוריה מסקרנת והמון אנקדוטות משעשעות לאורך הדרך. ככזו, בלי הרבה מאמץ היא מקרבת לבבות ולנו נותר לשזור את כל אלה ביחד, מה שקורה במהלך הסיור כמובן.
עם הקדמה כזו, אתם ודאי מצליחים להבין כמה סיור אמנות וגרפיטי בפלורנטין יקר ללבנו וכמה שמחנו לשמוע שתלמידי תיכון מטרו ווסט מרעננה ביקשו ביוזמתם לבקר אצלנו. בשנה שעברה הייתה להם פעילות גרפיטי שהשאירה להם טעם של עוד והנה, הגיע הזמן לחוות את ה"עוד" הזה ואנחנו זכינו בכבוד.
אז ככה הם הגיעו
סקרנים ונלהבים ועלינו הייתה מוטלת המשימה של לספק את הסחורה וחלילה לא לאכזב אותם. ביננו? קטן עלינו – אחרי הכל, פלורנטין היא ה-שכונה.
הקאץ': ציפור קטנה לחשה לנו שלא מדובר בקבוצה רגילה של תלמידים אלא תלמידי מגמת אמנות ועיצוב, לא פחות ולא יותר. אז אם אמרנו ש"קטן עלינו", שכחו מזה. האמת? אתגר.
והנה יצאנו לדרך
קבוצה צבעונית של כ-45 תלמידים מכיתות י'-י"ב, מורים ואנחנו. ניכר עליהם שהם הגיעו טיפה עייפים, אחרי יום ארוך של סדנאות כחלק מסמינר של יומיים בעיר הגדולה וזה בהחלט הוסיף לאתגר, אבל בחירת השעה – 16:30, עת שקיעה, היווה נקודת פתיחה מוצלחת. האוויר הקריר עורר אותם והיום המתחלף בלילה העלה את המורל.
אט אט, נדלקו פנסי הרחוב והסמטאות הצבעוניות עטו על עצמן אווירה מסתורית. ציורי הגרפיטי קיבלו חיים חדשים לנוכח התאורה המשתנה והחבר'ה הכל-כך מיוחדים האלה, התגלו במלוא הדרם – קבוצה מקסימה, נבונה, סקרנית וגם מצחיקה – ולנו היה העונג ללוות אותם במסע.
הם היו צמאים להכיר לעומק את סצנת אמנות הרחוב של תל אביב – מאיפה היא התחילה ולאן פניה מועדות? כיצד היא משפיעה על העיר? מהו הסיפור המסתתר מאחורי כל יצירה ואיך מה שהתחיל כאקט מחתרתי, הפך להיות מיינסטרים?
עברנו בין הציורים והרשנו לעצמו להתעכב איתם כמה שרק רצו. זווית הראייה המיוחדת והרעננה שלהם על הכל, העניקה לנו כוח ואמרנו לעצמו – ייקח כמה שייקח הסיור המיוחד הזה. אחד מרגעי השיא היה כשהם זכו להתנסות מעשית, אשר לחלקם הייתה הפעם הראשונה בחיים בו אחזו ספריי וההתרגשות ניכרה.
בשלב הזה הרשנו לעצמנו להיות חצופים ולא חיכינו שיבקשו להצטלם, אלא הצענו את זה אנחנו – הם כל-כך נהנו מהחוויה והיו גאים ביצירות, שהרגשנו מחויבות לתעד את הרגע כדי שיהיה להם למזכרת איך מעט צבע, עושה המון.
הדור הצעיר שזורע תקווה לעתיד טוב יותר
כשהסיור נגמר שיתפנו אותם כמה נעים היה לנו ושמחנו לשמוע שההרגשה הייתה הדדית. אבל זוכרים שחשבנו בהתחלה שאנחנו אחראים על מלאכת השזירה? טעינו – הם עשו את זה לגמרי בעצמם. אנחנו רק כיוונו, חלקנו מידע ובעיקר נהנינו להכיר אותם ולהיזכר כמה כוח יש לצעירים האלה, כמה עוצמה חבויה בצמא שלהם ללמוד ואיזו זכות גדולה נפלה בחלקנו שזה הדור שגדל כאן, כי אם תשאלו אותנו – הם ללא ספק ישנו את העולם.