סיור גרפיטי בשכונת פלורנטין ההיסטורית הוא אחד מסיורי הדגל שלנו ולא משנה באיזה עונה בשנה ובאיזה יום בשבוע תתפסו אותנו – הסמטאות הציוריות, חנויות הבוטיק הצבעוניות וכמובן – ציורי הקיר הססגוניים והאמירות הבועטות שעומדות מאחוריהם, עושים לנו טוב בלב ושמח בנשמה.
כשזה נאמר, אתם בטח יכולים לדמיין כמה היינו שמחים לפתוח את בוקר יום שלישי, ה-3.12.24, עם קבוצה מדליקה ומסקרנת כמו הצוות המשפטי של חברת Ree.
מאיפה השמחה אתם שואלים? שאלה טובה. אז ככה – אנשים שעובדים בעולמות הרכבים החשמליים הם אנשי חזון, כאלה שחושבים מחוץ לקופסא, עם מודעות סביבתית גבוהה ומחויבות ליצירת שינוי חיובי בעולם. ואומנם הפעם מדובר בצוות המשפטי של החברה, מה שאומר שהם גם סקפטיים מטבעם, אבל אנחנו מאמינים גדולים בהפיכת אתגרים להזדמנות ועם האמונה הזו, יצאנו לדרך.
את הסיור התחלנו בהיכרות קצרה ומהר מאוד הבנו שוואלה, צדקנו – הם אכן סקפטיים (בלשון המעטה), אבל כאמור – אנחנו חדורי מוטיבציה ויש לנו ניסיון מוכח להפוך גם את הציניקנים הגדולים ביותר לשוחרי אמנות. למרבה המזל, לצד הסקפטיות הם הגיעו עם ראש פתוח ואנחנו קפצנו על ההזדמנות – דלת פתוחה? הנה אנחנו נכנסים!
עברנו בין הרחובות הציוריים של פלורנטין, סיפרנו להם על ההיסטוריה המקומית – התל אביבית ובאופן טבעי גלשנו לנושאים עמוקים יותר על ישראל באופן כללי. שיתפנו אותם באנקדוטות מרתקות על סצנת האמנות המקומית והאמירות העוצמתיות שמסתתרות מאחוריה ולרגעים הרגשנו שהנה, הקשוחים האלה מתרככים (ואוי, כמה שהם חמודים!).
מה אפשר להגיד? היה תענוג – הם שיתפו פעולה, סיפרו לנו המון דברים מעניינים על העשייה שלהם, התלהבו מהמסרים שמסתתרים מאחורי היצירות ולא הופתעו לשמוע שלמרות ההתנגדות של עיריית תל אביב לסצנת אמנות הרחוב בעיר, יש לה רווח לא קטן מכל העניין.
אם נהיה כנים, גילינו אנשים ממש טובים שלא הסתירו את הפליאה שלהם מכמה העולמות שלנו דומים. בכל זאת, גרפיטי עוסק במסרים סביבתיים וחברתיים הקרובים לליבם והיכולת שלהם להעשיר את האווירה ולתרום מהידע שלהם, עשתה פלאים (תשאלו את ניר, הוא בעצמו סיפר לנו).
בין רגעי השיא של הסיור, אנחנו מצאנו שני רגעים מרגשים במיוחד. הראשון – כשתפסנו אותם מתווכחים בינם לבין עצמם על המשמעות המסתתרת מאחורי יצירות האמנות המרהיבות מהן התרשמנו. השני – שיתוף הפעולה שלהם בסדנת התקליטים. ממש הצלחנו לראות את הילד הפנימי של כל אחד מהם יוצא החוצה ומשתובב עם כל הצבעים.
והשלישי (סליחה ומחילה מהצוות המשפטי, הבטחנו שניים, אל תכעסו) – הבונדינג שלהם שהלך והתעצם במהלך הסיור ולבסוף לווה בהמון צחוק, פאן ואנרגיות משוחררות.
לסיכומו של דבר, אם היינו יכולים לצעוק משהו (לא שלא יכולנו, פשוט גם אנחנו ניסינו לשמור על טיפונת פאסון), היינו צועקים "מ-ה-פך!" – מילה אחת שמסכמת בצורה מופלאה את הסיור הכל-כך מיוחד הזה של גרפיטיול. סיור שהוכיח לנו שוב שאין מה לעשות, הקסם של פלורנטין לא משאיר אף אחד אדיש ופעם נוספת, לנו היה העונג והזכות לצפות בפלא הזה קורה ולהיות חלק ממנו.