אנחנו יודעים שאנחנו אומרים את זה הרבה (ותמיד מתכוונים) אבל הפעם אנחנו רוצים לספר על סיור שהוא באמת ובתמים – מיוחד במינו. או אם ננסח את זה בדרך ספרותית יותר: הוכחה כי אמנות יכולה לחבר בין דורות – ליצור גשר בין עבר להווה, בין מבוגרים לצעירים ובין זיכרונות משפחתיים לרגעים חדשים שנוצרים כאן ועכשיו.
ואם זה נשמע לכם טוב מדי מכדי להיות ריאלי לסדנה של שעות ספורות, כדאי שתאמינו – זה בדיוק מה שקרה בסיור גרפיטי שערכנו למשפחת גרואן, שהגיעה אלינו כל הדרך מניו יורק לרגל חגיגות הבר מצווה של בנם.
הסדנה התקיימה בשעה 10:00 – בוקר יום שני, 2.12.24, כששמש חורפית האירה בדיוק במידה הנכונה והיוותה תפאורה מושלמת לטיול ברחובות הצבעוניים של שכונת פלורנטין הקסומה – גלריה פתוחה, דינמית וצבעונית, שלא משאירה אף לב אדיש.
את הסדנה התחלנו כמובן בהיכרות קצרצרה בה הם סיפרו לנו על המאורע החגיגי שעבורו הגיעו לביקור בארץ הקודש ואנחנו סיפרנו קצת על עצמנו ואי אפשר היה להכחיש – היה ביננו "קליק" 😉, או במילים אחרות – היה ברור (לפחות לנו) שזה הולך להיות סיור מיוחד ומצחיק.
אחרי הכל, הם – משפחה חמה ומקסימה – הורים סקרנים, ילדים חכמים וחדי אבחנה בגילאי 8 עד 16, וגם סבתא אחת שצפתה מהצד בחיוך, נהנית לראות את הדינמיקה המשפחתית פורחת, ואנחנו – אנשים ברי מזל שעוסקים במה שהם הכי אוהבים לעשות. רק טוב יכול לצאת מזה!
אז ככה יצאנו לנו לדרך – קבוצה שמחה שמטיילת בשכונה צבעונית תחת שמש חורפית שהפתיעה לטובה ומילאה את האוויר באנרגיות מחשמלות – לא לפני שסיפרתי להם על משחק ה"עיניים" בו צריך למצוא איורי קיר בדמות עיניים מסתוריות שמציצות על עוברי האורח כממתיקות סוד.
ספוילר: עד סוף הסיור הם מצאו כמעט את כולן! היה ברור שיש לנו עסק עם חוקרים קטנים – הילדים לא רק היו ערים לכל פרט אלא גם חיפשו בעצמם רמזים בתוך היצירות ואפילו הצליחו לזהות את האמנים שמסתתרים מאחוריהן (חבר'ה – אם אתם מחפשים עבודה, אנחנו כאן 😉).
עברנו בין רחובות פלורנטין הציוריים, חמקנו לסמטאות צדדיות שרק אמני הגרפיטי המקומיים מכירים, התרשמנו מיצירות אמנות מרהיבות, שיתפתי אותם בסיפורים מעוררי הפליאה שמסתתרים מאחוריהן ובאופן טבעי, לא יכולנו שלא לגלוש גם לקצת אקטואליה. אחרי הכל, גרפיטי הוא כלי עוצמתי לביטוי מחאה, ביקורת וקריאה לתקווה… וזה רק מתבקש בתקופה המורכבת שאנו עוברים.
אחת העצירות הייתה למשל מול הגרפיטי האייקוני "Don't Panic" בו סופרמן עצמו אחוז בהלה – ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?
בכל אופן, למרות שיצא לנו לדבר גם על דברים מורכבים – נפגשנו כדי ליהנות וכך עשינו. גולת הכותרת הייתה כמובן החלק המעשי – סדנת הגרפיטי, אז כבר לא היה ספק – מדובר באמנים במסווה. כולם ללא יוצא מן הכלל, מהקטנים ועד הגדולים שבחבורה, שיחררו את היצירתיות שלהם ויצרו עבודות מטורפות שישמשו להם מזכרת מוחשית מהיום הבלתי נשכח הזה.
בסיום הפעילות, החיוכים שלהם אמרו הכל והיה ברור שזה היה יותר מסיור – זו הייתה חוויה משפחתית אמיתית, כזו שתלווה אותם הרבה אחרי שיחזרו הביתה.
