תארו לעצמכם בחור צעיר, חובש כיפה, מסתנן בלילה לשוק מחנה יהודה עם פחית ספריי ומצייר דיוקן של יוסי בנאי על תריס חלוד.
סולומון סוזה, אמן גרפיטי ישראלי שהתחיל כאנונימי בסמטאות ירושלים – הפך לכוכב ששינה את פני אמנות הרחוב בישראל.
ממחבואים בחושך לפרויקטים שמככבים בעיתונים, המסע של סוזה הוא סיפור על חוצפה, צבע, ואהבה לעיר.
בואו נצלול לעולם שבו קירות הופכים למראות של נשמה, וגרפיטי ישראלי הופך לשפה שכולם מדברים.
התחלות צנועות: ספריי בסמטאות ירושלים
סולומון סוזה לא נולד עם מכחול מוזהב. בשנות ה-2000 המוקדמות, כצעיר דתי שגדל בירושלים, הוא היה סתם בחור עם תשוקה לצייר.
בלילות, כשהרחובות התרוקנו, הוא היה מסתובב בסמטאות נחלאות עם פחיות ספריי, מצייר סמלים קטנים ודמויות על קירות נטושים.
"התחלתי כי רציתי להשאיר חותם," הוא סיפר בראיון. העבודות המוקדמות שלו היו אנונימיות, לעיתים נמחקו תוך יום, אבל הן היו הזרעים של מהפכה.
קיר אחד, ברחוב אגריפס, הציג דיוקן קטן של ילדה עם כיתוב "שלום" – ציור פשוט שהפך לשיחת השכונה.
התחלות כאלה לא היו קלות. גרפיטי נחשב אז לוונדליזם, וסוזה סיכן מעצרים. אבל הוא לא ויתר.
הוא למד מאמנים כמו בנקסי, ששילבו מסרים חברתיים בציורים, והחל לפתח סגנון משלו – דיוקנאות מפורטים עם צבעים עזים שמספרים סיפור.
ב-2010, כשהציורים שלו התחילו למשוך תשומת לב, הוא עדיין היה צל בסמטאות, אבל הקירות כבר דיברו בשמו.
סיורי גרפיטי בירושלים חושפים היום את הפינות האלה, שבהן סוזה התחיל את דרכו.
פריצת הדרך: שוק מחנה יהודה הופך לגלריה
הקפיצה הגדולה של סוזה הגיעה ב-2015, כששוק מחנה יהודה הפך לבד הציור שלו.
ביוזמת ברל האן, סוחר מקומי, סוזה הוזמן לצייר על תריסי הדוכנים, שהיו אז חלודים ומשעממים.
הוא לא בזבז זמן – תוך חודשים, יותר מ-150 תריסים התמלאו בדיוקנאות של דמויות כמו יוסי בנאי, גולדה מאיר, והרב גורן תוקע בשופר.
הקיר של בנאי, ליד רחוב האגס שבו גדל, הפך לאייקון – תיירים צילמו, סוחרים התגאו, והשוק הפך לגלריה לילית שמושכת אלפי מבקרים.
הפרויקט הזה שינה הכל. סוזה כבר לא היה אנונימי – הוא הפך לשם דבר ואף כונה לא פעם "הבנקסי של ירושלים", כשהציורים שלו הפכו לסמל של שוק מחנה יהודה.
אבל סוזה לא עצר בשוק. הוא החל לשלב מסרים חברתיים, כמו קיר מ-2017 עם הכיתוב "שוויון!" שצויר כמחאה על פערים חברתיים.
הקיר הזה, עם דיוקן של ילדה מחייכת, עורר דיונים בין תושבים ותיירים, והראה שסוזה לא רק מצייר – הוא משנה את השיח.
תל אביב: כשגרפיטי פוגש את המטרופולין
עם ההצלחה בירושלים, סוזה פנה לתל אביב, העיר שבה גרפיטי הוא דרך חיים.
ב-2018, הוא צייר קיר ענק בפלורנטין, ברחוב הרצל, עם דיוקן של לאה גולדברג וכיתוב משירה "השיר על האדמה".
הקיר הזה הפך לנקודת ציון בסיורי גרפיטי בתל אביב.
תיירים ומקומיים התאהבו בו, והוא הראה שסוזה יכול לקחת את הסגנון הירושלמי שלו – דיוקנאות עם נשמה – ולהפוך אותו לאוניברסלי.
אבל תל אביב גם הביאה אתגרים. בניגוד לשוק, שבו הקהילה אימצה אותו, בפלורנטין היו מי שראו בגרפיטי שלו "יותר מדי מסחרי".
קיר נוסף שצייר ב-2019, עם דיוקן של דוד בן גוריון וכיתוב "חזון!", ספג ביקורת מצד אמנים צעירים שטענו שהוא "מוכר את הרחוב".
סוזה לא נרדם על המשמר – הוא הגיב בראיון: "גרפיטי הוא לא רק מחאה, הוא גם חגיגה של תרבות."
הקיר הזה, שנותר עד היום, מוכיח שהוא צדק – הוא עדיין מושך צלמים ומעורר שיחות.
מאחורי הספריי: מי זה סולומון סוזה?
מי עומד מאחורי הצבעים? סוזה, יליד אנגליה שהגיע לישראל כנער, הוא שילוב של חוצפה דתית ורוח חופשית.
הוא לא למד אמנות באקדמיה, אבל הקירות היו המורים שלו. "הרחוב הוא האוניברסיטה שלי," הוא אמר בראיון.
הסגנון שלו – דיוקנאות מפורטים עם צבעים עזים – משלב השפעות מבנקסי, אמני גרפיטי אמריקאים, והתרבות הישראלית.
סוזה הוא גם אדם מאמין חובש כיפה, מה שמוסיף שכבה של זהות לעבודותיו, במיוחד כשהוא מצייר דמויות כמו הרב גורן או ילדים מהשוק.
סוזה לא נשאר רק אמן רחוב. ב-2020, הוא החל לעבוד עם גלריות, והציג תערוכות בתל אביב ובניו יורק.
אבל הוא לא שכח את השורשים – הוא ממשיך לצייר על קירות, כמו קיר ב-2022 בנחלאות עם דיוקן של נעמי שמר, שזכה לשבחים.
ההשפעה: קירות שמשנים עיר
המסע של סוזה לא שינה רק אותו – הוא שינה את אמנות הרחוב בישראל. בשוק מחנה יהודה, הקירות שלו הפכו את השוק לאטרקציה תיירותית.
בפלורנטין, הקיר של לאה גולדברג הפך לסמל של השכונה. אבל ההשפעה שלו גדולה יותר – הוא הראה שגרפיטי יכול להיות יותר מוונדליזם.
הוא יכול לחגוג תרבות, לעורר דיונים, ואפילו לשנות כלכלה. סוחרים בשוק מדווחים על עלייה במכירות בזכות התיירים שמגיעים לצלם את הקירות שלו.
סוזה גם השפיע על דור חדש של אמנים. צעירים בתל אביב וירושלים מחקים את הסגנון שלו, מציירים דיוקנאות עם מסרים על קירות.
הוא הוכיח שגרפיטי ישראלי לא חייב להיות רק מחאה – הוא יכול להיות סיפור של זהות, תרבות, ואהבה לעיר.
הקירות שלו ממשיכים לדבר, והם מזמינים את כולנו להקשיב.
מאנונימי לכוכב, אבל תמיד עם ספריי
מסמטאות נחלאות לתריסי שוק מחנה יהודה וקירות פלורנטין, סולומון סוזה לקח את גרפיטי ישראלי למקומות שלא דמיינו.
הוא התחיל כאנונימי עם פחית ספריי, והפך לכוכב ששינה את פני אמנות הרחוב בישראל.
הקירות שלו לא רק יפים – הם סיפורים של תרבות, זהות, וחוצפה ירושלמית. אז בפעם הבאה שאתם ברחוב, תסתכלו על הקירות – הם עדיין מדברים בשמו.
ואם בא לכם לצלול לעולם הזה, תבדקו מה יש לגרפיטיול להציע – הם יודעים איך להפוך כל קיר לחוויה שתיקחו איתכם.
