עד לא מזמן גרפיטי נחשב ונדליזם טהור ואבוי לנתפסים. גם כיום מומלץ שלא לפגוש את המשטרה בשעת מעשה, אך במקומות רבים הוא נחשב אמנות רחוב לגיטימית שלעיתים האמונים עליה אף זוכים לרגעי תהילה בגלריות יוקרה בינלאומיות. סקרנים? לפניכם ציורי גרפיטי מפורסמת שהפכו לאייקונים תרבותיים.
אנגליה: Girl with Balloon
יצירה אייקונית של האמן הבריטי האנונימי בנקסי (Banksy) אשר נוצרה באמצעות שבלונה – טכניקה שמאפיינת אותו ומאפשרת לו לפעול במהירות במרחב הציבורי, בלי להיתפס – לא על ידי המשטרה ולא על ידי סקרנים שמנסים לחשוף את זהותו. פרשנותה – נתונה למחלוקת – מצד אחד, הבלון יכול לסמל אובדן משהו יקר ערך שמתרחק ונעלם. מצד שני, הוא יכול לסמל תקווה, מפני שהוא עודנו בהישג ידה של הילדה.
יצירה זו הופיעה לראשונה בשנת 2002 על גשר ווטרלו בלונדון ואומנם נמחקה, אך עותקים שלה הופיעו לאורך השנים על קירות נוספים ברחבי הממלכה והדפסים שלה נמכרו בגלריות חובקות עולם תמורת סכומי עתק – למשל, בשנת 2018 נמכר אחד ההדפסים המקוריים במכירה פומבית, בסכום שעולה על מיליון פאונד.
התפנית – מיד לאחר הרכישה ולעיניו המשתאות של הקהל, היצירה החלה בהשמדה עצמית דרך מתקן חיתוך נסתר שהותקן בתוך המסגרת, מה שהפך בין רגע לאירוע סנסציוני ואחד מסמלי המחאה נגד סחר באמנות רחוב. חשבתם שזה הכל? היצירה ההרוסה זכתה לשם חדש "Love is in the Bin" (בתרגום חופשי: האהבה בפח) ונמכרה מחדש תמורת 18 מיליון פאונד!
גרמניה: The kiss
הנשיקה, הידועה גם בשם "My God, Help Me to Survive This Deadly Love" היא אחת מיצירות האמנות המפורסמות בעולם, השייכת לאמן הרוסי-גרמני דמיטרי ורובל (Dmitri Vrubel). היא מבוססת על צילום אמיתי משנת 1979 בו נפגשו ליאוניד ברז'נייב, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, ואריך הונקר, מנהיג גרמניה המזרחית, לרגל יום השנה ה-30 להקמת גרמניה המזרחית.
בסיום הפגישה ההיסטורית, קרה מה שנקרא "נשיקה סוציאלית" – מחווה פוליטית שהייתה נהוגה בקרב מנהיגי הגוש המזרחי כאות לאחדות אידיאולוגית, אך רגע יוצא דופן זה, זכה לתהילה מחודשת ותפנית מפתיעה כשהונצח בשנת 1990 על חומת ברלין בו הנשיקה הפכה לכפויה ובו בזמן, מלאת תשוקה, כביקורת על הדומיננטיות הסובייטית בגרמניה המזרחית והאירוניה שבמערכת יחסים זו.
לאחר נפילת חומת ברלין, הצד המזרחי של החומות, עליו צוירה היצירה, הפך לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בעיר ואומנם הציור ניזוק עם השנים, אך עבר שיפוץ בשנת 2009 וכיום עדיין ניצב איתן, כאחד מסמלי התקופה שלאחר המלחמה הקרה. ככזה, הוא ממשיך לעורר דיון בנוגע ליחסים בין מדינות, פוליטיקה ואמנות מחאה.
ארצות הברית: We the Youth
אחת מיצירותיו האייקוניות של האמן קית' הארינג (Keith Haring) – אמן גרפיטי הנחשב לאחד הבולטים במהלך שנות ה-80 של המאה הקודמת, עם יצירות המוקדשות ברובן לאהבה, חופש, דיכוי וזכויות אדם.
יצירה זו צוירה בשנת 1989, עת שהיה הארינג הרבה להתבטאות חברתית, פוליטית ותרבותית והביע דעותיו בנושאים כמו המאבק נגד איידס, זכויות למיעוטים ואי-סובלנות כלפי קבוצות שוליים. בהתאם, נקראה היצירה בשם שלא משאיר מקום לספק כי היא עוסקת בתפקידו של הדור הבא בהובלת המהפכה החברתית והפוליטית, עם קריאה לפעולה חברתית לתמיכה בזכויותיהם, דרך אקטיביזם, חופש אישי וציבורי, תקווה ושינוי.
ברזיל: Ethnicities
Ethnicities או בתרגום חופשי "אתניות" (קבוצות אתניות) היא ציור רחוב אשר ציור על ידי האמן הברזילאי אדוארדו קוברה (Eduardo Kobra) בשנת 2016, לקראת אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו. היא ממוקמת באזור הנמל של ריו דה ז'ניירו, על קיר של מחסן ישן, ומציגה את פניהם של נציגי שבטים ילידיים מחמשת היבשות, כסמל לאחדות ולשלום בין העמים.
על מנת לייצג את התרבויות האתניות השונות, נעשה שימוש בצבעים עזים וגרפיקה בולטת, המבטאים את הקבוצות – ילידים, אפריקאים, אסייתיים, אירופאים ואמריקאים, מתוך אמונה כי למרות השוני והמגוון האתני והתרבותי בעולם, כל בני האדם שווים.
הצגתה של היצירה על קיר גדול ומרכזי אשר ניתן לראות ממרחק רב, הופך אותה לאחת מאטרקציות הגרפיטי המפורסמות ביותר בעיר, אך נוסף לתהילה מקומית, היא צברה פופולריות רבה ברחבי העולם כולו ומשמשת כסמל מחאה וקריאה אקטיבית למודעות ולתמיכה בזכויות האתניות והתרבותיות של כל קבוצות האוכלוסייה.
צרפת: Chuuuttt!!!
בלב פריז, על קיר גדול בכיכר סטרווינסקי בין כנסיית סן-מרי למרכז פומפידו, נמצא ציור הגרפיטי המפורסם, השייך לאמן הצרפתי Jef Aérosol או – ז'אן-פרנסואה פרואה.
ציור זו נוצר בשנת 2011 ונחשב לאחת מעבודות הגרפיטי הבולטות ביותר בעיר, בו מוצגת דמות גברית עצומה, המניחה אצבע על שפתיה במחוות "ששש…" – כפי שעושים בבקשה לשקט או לחשאיות. משמעות היצירה – פתוחה לפרשנות. יש מי שרואים בה כפי שהיא – קריאה לשקט בעיר הרועשת, ואילו אחרים רואים בה מעבר – ביטוי של חופש הביטוי וכוחה של אמנות הרחוב להעביר מסרים חתרניים.
בחירת הצבעים – שחור-לבן עם נגיעות צבע אדומות, היא סימן ההיכר של האמן המהווה מוטיב חוזר ביצירות נוספות שצייר ברחבי העיר, כמו גם השימוש בשבלונות, באמצעותן יוצר דיוקנאות מפורטים של דמויות מוכרות ואנונימיות.
אפרופו שבלונות – לא מדובר בבחירה מקרית. אומנם מדובר באחד מחלוצי השיטה, אך בקשר ללוקיישן ספציפי זה, מדובר בבחירה מושכלת אשר נותנת מענה לחששות של תושבי השחורה מפני גרפיטי לא חוקי אשר עשוי לפגוע באסתטיקה של המזרקה והסביבה האורבנית.
ישראל: Don't panic
אם חשבתם שצריך להרחיק כדי ליהנות מאמנות רחוב בועטת – תחשבו שוב. סצנת הגרפיטי של ישראל לא נופלת מערים מרכזיות אחרות ברחבי העולם ודי להסתובב בשכונת פלורנטין התל-אביבית כדי להבין את זה. שכונה זו, שמהווה את בירת הגרפיטי של ישראל, הינה גלריה פתוחה בה מוצגים לראווה ציורי קיר מחתרתיים – כלי ביטוי עוצמתי של אמנים מקומיים להבעת מסרים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים.
בין כל אלה, בולטת במיוחד היצירה "אל תיבהל" או "אין לך מה להילחץ" (בתרגום חופשי) – שיתוף פעולה של האמנית יוליה קוגן והאמן אנדריי קנאייב (Kot-art), המוצג ברחוב אליפלט 26.
יצירה זו מציגה את דמותו של סופרמן כשהוא אוחז ועל פניו מבט מבוהל. הכיתוב Don't panic עומד בסתירה מוחלטת להבעת הפנים ולא מדובר בצירוף מקרים – הציור נוצר במהלך שנת 2023 ומשקף מציאות בלתי אפשרית בה גם סופרמן, כסמל של חוסן ואיתנות, לא יכול שלא להיות במצוקה. לחילופין, יש הרואים בכך תזכורת לשמור על קור רוח, גם בזמנים קשים.
להתרשמות מיצירה זו, כמו גם מיצירות נוספות המופיעות על קירות השכונה, היכרות עם האמנים שעומדים מאחוריהן, המסרים העוצמתיים והסיפורים המעניינים שמלווים אותן, מומלץ להצטרף לסיור גרפיטי בפלורנטין, הכולל ליווי מודרך ומרתק על ידי אמן גרפיטי מקומי ולסיום – סדנה מעשית בה תוכלו גם אתם להוציא לאוויר העולם את מה שבוער בכם.
