"אסור לי לשכוח שאני עיוורת"


כנראה עבודת הרחוב שאני הכי אוהבת, זו שממש גורמת לי כל פעם מחדש לחשוב, היא עבודת הגרפיטי שמורכבת מכתובת ברייל, אותה ניתן למצוא ברחבי תל אביב, חיפה וירושלים. העבודה, שלרוב נמצאת גבוהה, בלי יכולת בהכרח להגיע אליה, גרמה לי להבין שהיא לאו דוקא מיועדת לעיוורים. פתאום, כשלא הבנתי מה כתוב בברייל, מצאתי את עצמי מרגישה עיוורת בעצמי.

יצאתי לחפש את האמנית.
 לא, היא לא עיוורת.
 הכירו את ורד דרור

למה ברייל?

בברייל אפשר לגעת, הידע חודר דרך הגוף, הקירות מספרים סיפור.

 
איך הגעת לרעיון?

"הכל התחיל שהסתובבתי בקרואטיה וראיתי בנין מחורר, זכר למלחמה שעברה. התבוננתי בו, והבנתי שאם החורים האלה היו הפוכים, הם היו יוצרים סוג של עדות, כתובת, בברייל. אני זוכרת שחשבתי שהחורים העגולים האלה המפוזרים על כולו, הם כמו כתב המספר את הסיפור של הבניין ושל האנשים שחיו בו ועכשיו כבר לא, ושל כל מה שעבר עליו בזמן המלחמה, ושאם החורים האלה היו הפוכים, הם היו הופכים לנקודות של ברייל. מעניין לחשוב שבעברית שורש המילה חריטה – ח.ר.ט זהה לשורש המילה חרטה – ח.ר.ט, כאילו החרטה חורטת בנו קוים ומילים, ואלה החריטות על הבניין ההוא בזאגרב, זה ה"נגטיב" שלהם כברייל המגיב על צלבי הקרס המפוזרים ברחבי העיר. כמו שיחה בין שני עיוורים המבקשים את דרכם בחושך"

ואז הוזמנתי לפסטיבל אמנות רחוב בזגרב, קרואטיה.

כמה חודשים לפני הפסטיבל נסענו, אמני רוב מכל העולם, להסתובב בעיר ולהכיר את המקום. הסתובבתי.  קלטתי שכל העיר מוצפת בצלבי קרס, בטירוף. 
ניסיתי להתעלם, בכל זאת, מי אני שאגיד משהו.. זה היה על כל הקירות, בכל מקום. 
כל החבורה של האמנים המגניבים והמיוחדים האלה שנסעתי איתם וכל מי שדיברתי איתו פשוט לא שמו לב . התגובה תמיד הייתה "אה באמת?" .
 נגנבתי- איך הם לא שמו לב?! זה בכל מקום, יש להם היסטוריה נאצית, הם נכנעו לנאצים ברצון. הופתעתי מהפער בין מה שאני ראיתי לבין מה שראו עיניהם, ומכיוון ששלטון נאצי הוא חלק מעברה של קרואטיה, צרם לי העיוורון של הקרואטים לנוכח ההתפרצות המחודשת של הסכנה.
כבר לא יכולתי לעמוד מן הצד.
הכל התרחש בלילה, מצאתי שותפה . החלטתי ללכת אחד אחד, לכל צלב קרס.
ליד כל צלב קרס, כתבתי בברייל קרואטי "האם ראית את צלב הקרס?" ועניתי "לא ראיתי כלום".
ליד כל משפט הוספתי תרגום. שיתאמצו.

 

צלב קרס גרפיטי

על קיר כנסיה במרכז העיר

ואת חושבת ששמו לב? 
זה שיגע אותם, לדוגמה, הייתה עיתונאית שעשתה כתבה על הפסטיבל והיא ממש נהייתה אגרסיבית פתאום, הבנתי שזה מאמת אותה עם המקום שהיא יהודיה והיא מבקרת אותם על זה. זה מאוד הפתיע אותה. בפסטיבל אהבו את העבודה מאוד.

ואז איך הגעת לעשות את זה בישראל?

כשחזרתי לארץ החלטתי להכין עבודות ברייל גרפיטי ברחובות תל אביב וחיפה של משפטים הלקוחים מ"על העיוורון" של ז'וז'ה סרמאגו. הספר  "על העיוורון" של ז'וז'ה סרמאגו (Blindness (novel), המדבר על חברה שלמה שנדבקת במחלת עיוורון, והוא סיפק לי את הדימוי המושלם לתחושותיי. החלטתי להשתמש במשפטים מתוך הספר, המדברים על הפחד כגורם לעיוורון, על ההתאוות ליד בוטחת ומנחה שתראה לנו את הדרך, ועל התעקשות להישאר במקום המוגן של חוסר הראיה. בהתחלה ליד כל טקסט הודבק מקרא לברייל עברי כדי שכל מי שירצה יוכל להתגבר על עיוורונו ולקרוא. אחרי כמה זמן הטקסט נעלם ונשאר רק הברייל.

את העבודה הראשונה שלי בארץ בחרתי לעשות בפלורנטין- אני יודע שאת רואה- כי אנחנו רואים, אסור לנו לשכוח שלפעמים אנחנו בוחרים להיות עיוורים לדברים מסויימים.

גרפיטי פלורנטין ברייל

"אני יודע שאת רואה" מול "אסור לי לשכוח שאני עיוורת"

מי מעורר בך השראה?

אני מאוד מעריכה את הצלם JR- הוא פשוט מצא במטרו מצלמה והתחיל לצלם התפרעויות, הוא פיתח את התמונות והדביק אותם בענק. לאט לאט הוא התפתח וגדל והשפיע בהרבה מקומות והוא פשוט מעורר השראה בעיניי.

ורד, את בערך האמנית היחידה שאין חתימה ליד העבודה שלה.. איך זה יכול להיות?

רק אחרי שהתחלתי ליצור חשבתי שהיה כדאי שאחתום. התמקדתי בלעשות מה שאני רוצה. הרחוב הוא חופשי, הוא כמו סטודיו בשבילי. לפעמים אני מתחרטת שלא חתמתי ומצד שני זה חלק מזה

תחדשי לנו משהו:
בעברית קוראים ברייל משמאל לימין.

וכמו שנאמר- הכתובת הייתה על הקיר.

ברייל בקרואטיה

ברייל גרפיטי קרואטיה 

הסבר ברייל בקרואטיה

תסתכלו מימין הדף למעלה, מישהו תרגם את הכתוב

ורד מצביעה על עבודה שלה

ורד מצביעה על עבודה שלה

ורד דרור

ורד מדביקה עבודת ברייל על הקיר "עד שתפקח את עינייה"

לאתר של ורד לחצו על הקישור הזה

לסיפור של ורד על עבודות הברייל בקרואטיה

לאתר של הפסטיבל בקרואטיה

לסרטון וידיאו על עבודת הגרפיטי ברייל

#SwastikaGraffitis

#VeredDror


השאירו תגובה


שימו לב, התגובות מנוטרות לפני פרסום