מחבר: michal

פורסם ב- מאת — כתיבת תגובה

גזענות בארצות הברית- גרפיטי כדרך למחאה

גזענות בארצות הברית- גרפיטי כדרך למחאה

Facebook-f Twitter Envelope
שתף
שתף
Facebook-f Twitter Envelope

יש מצב שהתלבלנו?? האם אנחנו באמת בשנת 2020

ויש עוד גזענות??

ואלימות??

ארצות הברית בוערת תרתי משמע. ג'ורג 'פלויד, אחמד ארברי, וברונה טיילור הם רק הקורבנות האחרונים לאכזריות המשטרתית והגזענות שנחקקו בנפש האמריקאית. שמותיהם מתווספים לרשימה כל כך ארוכה עד שרובם לא יכולים לדקלם אותה מהזיכרון. אולי הם יהיו הקורבנות האחרונים לגזענות בתקופה בה אנו מטיפים להתקדמות ושוויון?

כנראה שרק הסבתות שלנו זוכרות את עידן ג'ים קרו והתנועה לזכויות האזרח. אבל משהו השתנה מאז?

החוקים אולי השתנו,אבל היחס של חברי הקהילה השחורה באמריקה לא השתנה במידה רבה. נראה שהמאבק למען הצדק רחוק מלהסתיים.

זה נשמע קצת הזוי שאמריקאים שחורים עוד צריכים לחשוש לחייהם במפגש שלהם עם המשטרה ובמהלך היומיום. על פניו, החוקים השתנו, אבל כנראה שזה לא מספיק. בפועל הגזענות עדיין חיה וקיימת.

האחריות בהגנה על מיעוטים שלנו צריכה להתחיל מראש המדינה, מהנשיא. הנשיא צריך להכיר בחשיבות ההפגנות האלו ולתמוך במסר האחיד שלהם.

כשההפגנות לא עזרו, התחילו להופיע כתובות גרפיטי שקשורות במחאה.

״אני לא יכול לנשום״ I cant breathe

בלי צדק אין שלום No gustice- no peace

אין צדק בלהרוג No justice in killing

האם הגרפיטי הזה חשוב? מה המשמעות שלו?

כמה השפעה יש לו על גל המחאה? ומה ההבדל בין לזעוק את האימרה שלך בקול לבין לכתוב אותה על הקיר?

מה יקרה אם ימחק הגרפיטי הזה? האם המחאה תיהיה כמו עוד אחת מיני רבות?

תחשבו על זה, כמו שאנחנו חיים בעולם עם מוזיאוני שואה ואזכרות, כך עלינו לשמור על ההיסטוריה של המאבק למען הצדק שקורה כרגע.

זה אמנם מכוער, מעיק, מכאיב ואולי מרגיש כמו ונדליזם.

בתכל׳ס- הפעולות שעושים עכשיו עוד יכתבו בדפי ההיסטוריה, ויש לנו את הכוח להשפיע על איך יכתב הפרק שלנו.

לנקות את הגרפיטי זה לטשטש את ההיסטוריה, לצנזר את התנועה הזו ולאפשר לנו לשכוח מהקרה. אנדרטאות השואה השנייה במלחמת העולם השנייה מאפשרות לנו "לעולם לא לשכוח" ולהזכיר לנו "לעולם לא עוד."

ולכן אנחנו חושבים שגם אם הגרפיטי הזה נעשה בלי הרבה מחשבה, בטכניקה גרועה ובצורה ממש מכוערת-

חשוב לשמור על הגרפיטי. הקירות והלוחות הצבועים המרוססים שמכסים חלונות – פה כדי לספר סיפור הרבה יותר משמעותי מסתם ליכלוך על הקיר.

אם ישמרו את הגרפיטי הזה זה ישמש תזכורת מתמדת שתזכיר לנו דברים- שלא הגיוני שעדיין קורים בשנת 2020 כמו גזענות, אלימות ושנאה.

כל יצירה משמשת סמל לכוחות שמביאים שינוי משמעותי ומתמשך

ולהזכיר לכל מי שרואה אותו "לעולם לא עוד."

פורסם ב- מאת — כתיבת תגובה

היעד החם הבא- גרפיטי ואמנות רחוב בפריז

היעד החם הבא- גרפיטי ואמנות רחוב בפריז

Facebook-f Twitter Envelope
שתף
שתף
Facebook-f Twitter Envelope

אם אתם אוהבים גרפיטי ואמנות רחוב- פריז היא היעד הבא שלכם! היא המשכן של כמה מאמני הרחוב הגדולים בעולם והיא יעד מבוקש מאוד לגרפיטי באירופה – ואפילו בעולם.

יצאנו לדרך, אחיות שלי ואני והפעם לפריז, ממחקר מקדים היה נראה שיש הרבה גרפיטי ואמנות רחוב בפריז אבל לא היה ברור למה לצפות. פינקנו את עצמנו במפגש עם 4 מקומיים שיראו לנו את הדרך אל האיזורים והעבודות הכי שוות. ובהחלט התוצאות היו מרשימות.

נתחיל מהסוף להתחלה בתמצית ועל הכל ארחיב בהמשך- ביקרנו בארבעה מקומות שונים: רובע 13, בלוויל (רובע 11 ורובע 20), שכונת מונמרטר, ובויטרי- פרבר של פריז, מרחק 20 דק נסיעה שהיום נקרא "בירת הגרפיטי של צרפת".

אם יש מקום שחובה לבקר בו בעיר זה הרובע ה-13 של פריז, ומומלץ לקחת מדריך מקומי או להשתמש בבלוג הזה כמקור לסיפורים ומידע מעניין על העבודות.

הנה קצת על הסצנה של הגרפיטי ואמנות הרחוב בפריז-

הגרפיטי בפריז ככל הנראה קיים עוד מהמאה ה-19 עם המהפכה הצרפתית כשהמעמד השלישי והאיכרים יצאו נגד המלוכה. עם זאת, הגרפיטי שאנחנו מכירים היום, שהתחיל על המטרו בפריז, התחיל בשנות ה-70, עוד לפני שהתופעה הגיעה לטוקיו וניו יורק. מבחינה חברתית הגרפיטי בפריז היה אמצעי נכבד של התעמולה כשסטנסילים (שבלונות) הייתה אחת הטכניקות הנפוצות והמפורסמות ביותר באמנות רחוב. אחד האמנים המפורסמים והחשובים ביותר הוא Blek la ret בלאק לה ראט, שריסס סטנסילים רבים של חולדה בגודל אדם בתחילת שנות ה-80.

לנו נאמר שהגרפיטי התחיל כמחאה על זה שפרסום נכנס למרחב הציבורי והאמנים אמרו אם להם מותר גם לנו מותר.

ויטרי סור סין Vitry-sur-Seine (Val de Marne)

לפעמים שווה לצאת קצת מחוץ לעיר לבקר משהו מיוחד באמת.

ויטרי היא בהחלט אחד מהמקומות האלו- עיר/ עיירה מנומנמת אך מאוד פופולרית לחובבי אמנות רחוב ונמצאת בפאתי פריז. העיר האפורה, חסרת האישיות, הפכה בחמש השנים האחרונות לסדנה מושלמת עבור אמני רחוב מרחבי העולם. מעל למאה אמנים בינלאומיים ויותר מ -400 יצירות גרפיטי הם אלה שהפכו את ויטרי לאחת הערים הטובות ביותר לגלות רחוב אמנות.

בזכות השמועות התחילו להגיע אנשים לראות את אמנות הרחוב והגרפיטי מצוידים במצלמות. כיום התופעה כל כך רווחת שהעירייה והמקומיים מציעים טיולים מודרכים שונים באיזור. למעשה זה ממש לא חובה לקחת סיור מודרך, אם כי מומלץ, כך או אחרת אם תסתובבו קצת באיזור Vitry-sur-Seine תוכלו להנות משפע של גרפיטי בכל פינה. כל מה שצריך זה לשמור על עיניים פקוחות. תוכלו לזהות ציורי קיר ענקיים שלו מהצדדים של המבנים, או למצוא דיוקנאות תוססים מעורבים על תיבות דואר, קירות וסמטאות חבויות בצדדים. מוזמנים להנות מהמפה המצורפת שתראה לכם את המיקום של חלק מהעבודות המרשימות ביותר.

 

הכל התחיל בשנת 2008 כאשר כריסטיאן גואמי, אחד מאמני הגרפיטי הידועים ביותר, ידוע בשם C215, שהיה גר בויטרי. לאחר גירושים מאשתו הוא התחיל לצייר דיוקנאות של הבת שלו כדי שתדע שאבא שלה חושב עליה והוא ריסס אותם בדרך מהבית שלה לבית הספר, עם הזמן צייר גם דיוקנאות של אישתו ופיזר אותם בדרך לעבודה שלה ולאחר זמן מה, קירות העיר רבים היו מעוטרים בצבעוניות, מה שתרם לעיירה המנומנמת. כריסטיאן הזמין כמה מחבריו לגרפיטי להצטרף לפרויקט עירוני, כך הם הפכו את ויטרי למגרש המשחקים לאמני רחוב ובמהרה ויטרי הפכה לחלון ראווה של אמנות עירונית. מאה אמני רחוב מרחבי העולם, שמות אנונימיים וגדולים, הפכו בתוך כמה שנים בודדות את האיזור לטרנדי ומדליק.

מעניין אתכם? מגיעים לפריז ומחפשים סיור מיוחד וצבעוני? הצטרפו אלינו לסיור אמנות רחוב ברובע השלושה- עשר של פריז!

פורסם ב- מאת — כתיבת תגובה

בשקט בשקט – הוא משנה את פריז. מי אתה??

בשקט בשקט – הוא משנה את פריז. מי אתה??

Facebook-f Twitter Envelope
שתף
שתף
Facebook-f Twitter Envelope

מי אתה L'amour court le rue?? שמפגיז את פריז, משנה את התרבות ומשפיע עליה בדרך ויזואלית, שקטה אך מרדנית?

ומה הסיפור שמאחורי האמנות?

אוהבים את פריז? גם אנחנו (: אבל כשטיילתם במונמרטר, ברובע העשירי או השלושה- עשר, האם הבטתם ימינה ושמאלה לקירות הרווים באמנות רחוב? שמתם לב לכל מה שמתגלה כתרבות הגרפיטי של פריז? בשביל זה אנחנו כאן!

כשזה מגיע לביקורת ומחאה, לצרפתים יש הרבה אומץ ודחף לומר ולהפגין את דעתם. לא בכדי הרחובות של העיר מלאים בגרפיטי ומסרים תת- הכרתיים שמשפיעים על היום-יום, ולא מסתפקים רק בלצבוע לנו את העיניים במראות יפים.

אחד האמנים של השנים האחרונות עובד בשקט בשקט אך מקדם מסר גדול וחשוב, מעטים האנשים שיזהו אותו ברחוב, אבל הוא הפך לסלב של ממש ברובע בו הוא גר.

בנובמבר 2015 נעשתה סדרת פיגועים מתוכננים ברחבי פריז כאשר המוקד העיקרי היה מועדון הבאטאקלן ברובע ה-11 בפריז. אותו ערב התקיימה שם הופעת רוק, אשר נגדעה מרעש רובים וגרמה לבהלה והלם רב. כל העיר הייתה אבלה במשך ימים ארוכים לזכרם של 130 נרצחים מערב זה. החברה הצרפתית חוותה קרע עמוק והלם חברתי- ביטחוני אשר מנע מחיי היום –יום לשוב לסדרם.

האמן ו' לא נהג לצייר ברחובות עד אז, וביתו הקטנה ראתה ליד ביתם כתובת נאצה על הקיר שהפריעה להם, והאב פשוט צייר לב ליד הכתובת הזו. כך הוא התחיל להסתובב עם טוש שחור, ולכתוב כתובת מעודדת- אהבה בכל העיר כולה. ככל שהעירייה מחקה אותו והטוש דהה, כך הוא המשיך להפיץ את הבשורה שלו. עד היום, ארבע שנים אחרי, הבחור שכבר הפך לאושייה, הולך וכותב את הסלוגן שלו ברחבי העיר.. עמוד האינסטגרם שלו מלא במעריצים שמצלמים ומעלים את הגרפיטי שלו, ואפילו חברת משקאות גדולה ניסתה לגנוב לו אותו ולהשתמש בו למטרות פרסום!

כך ו' ממשיך להילחם על המסר שלו ומקבל עוד ועוד הכרה, תוך כדי שהוא משמח אנשים ומעודד אותם לעולם טוב יותר. בכל מקום בעולם בו הוא נוחת, מיד שולף את הטוש וכותב, הוא אפילו ביקר אצלנו בתל – אביב וכתב את הסלוגן שלו (:

תרצו לשמוע עוד? תרצו לדעת מה הסלוגן ויותר על האמן? מוזמנים ומוזמנות לגלות את אמני הגרפיטי שמשנים את פריז, או את אנשי הקולינריה של פריז, בסיורים החדשים שלנו בעיר האורות! 

לפרטים [email protected]

055-6638970

פורסם ב- מאת — כתיבת תגובה

לאכול את פריז: מה כדאי לדעת כשאתם רעבים

לאכול את פריז: מה כדאי לדעת כשאתם רעבים

Facebook-f Twitter Envelope
שתף
שתף
Facebook-f Twitter Envelope

איך תדעו שבחרתם מסעדה טובה לסעוד בה בעיר האורות?

עקבו אחר חמשת הסימנים שלנו ותדעו איפה כדאי לשבת וליהנות מחוויה אותנטית וטעימה.

פריז פריז, עיר הקולינריה מלאה במסעדות, בכל פינה ריח וטעמים אחרים ואת הכל תמיד רוצים לטעום. אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה, ואנחנו לא רוצים לפול על מסעדה מאכזבת עם אוכל בינוני. אם כך, איך תדעו לבחור את המקום הנכון? בעזרת חמשת הטיפים שלנו לזיהוי המסעדה הנכונה!

1. המלצות המלצות המלצות. אין כמו דעה של חברים, משפחה, או אפילו דעה אינטרנטית, אין כמו ללמוד מטעויות של אחרים ולעקוב אחר המלצותיהם. לכן הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא לשאול ולבדוק על המקום המיועד. אם לא שמעתם מחברים או מכרים על מסעדה בה הייתה להם חוויה נעימה וטעימה, אנחנו ממליצים לבדוק באינטרנט כדי ללמוד מראש. מלבד חיפוש ראשוני בגוגל, שיעלה לכם מידע רלוונטי ותמונות, תוכלו לראות שם גם חוות דעת של מבקרים. בנוסף, אתר מצוין לביקורת מסעדות ואטרקציות הוא טריפאדוויזר, בו יש משתמשים מכל העולם המשאירים את תגובתם, עם ציון וביקורת של החוויה.

2. התרחקו מההמולה. אם לצורך העניין נקלענו לשעה רעבה ולא הספקנו להסתכל באינטרנט ולבדוק מראש, הטיפ הראשוני לחיפוש מסעדה ראויה שאינה תיירותית מדי ויש בה מן החן של העיר- לכו לרחובות הקטנים והנסתרים. התרחקו מהרחובות הסואנים, הראשיים, הרווים במסעדות גדולות או ביסטרו "לתיירים". גם אם תלכו קצת לאיבוד בין הרחובות הנסתרים, תאמינו לנו, רק תרוויחו מכך חוויה מפתיעה.

3.ביסטרו! התמקדו במסעדה בעלת אופי אחד, או אם נסביר את עצמנו יותר טוב, חפשו "ביסטרו". הצרפתים מתמחים בלהפריד רשויות- כל מסעדה והכותרת שלה! בבתי הקפה לרוב לא תמצאו מנות צהריים, והם יהיו סגורים בערב, ולכן ה"ביסטרו" הוא מקום ראוי לארוחה. בנוסף, המסעדות שבכותרתן ובכניסה כתובות הגדרות רבות ( כמו בית קפה, ביסטרו, מסעדה, בר) יהיו כנראה מכוונות לתיירים ופחות מקומיים. מקור המילה 'ביסטרו' אגב, מרוסית, כאשר החיילים הרוסים אשר לחמו בנפוליאון היו רעבים מאד, היו נכנסים בסערה לפונדקים וצועקים "ביסטרו!" (ברוסית: מהר) כדי שהאוכל יוגש אליהם במהירות השיא. כך השם דבק במקומות אשר מגישים אוכל יחסית מהר, ואינם מיועדים לארוחת ערב בעלת שש מנות (לדוגמא).

4.נשמע טריוויאלי אך חשוב– שימו לב מי האנשים שיושבים במקום (אם בכלל!). פקחו עיניים ואוזניים, האם במקום יושבים אנשים מרוצים, שנהנים מהחוויה הקולינרית שלהם שם? האם המקום הומה או לפחות רבע מלא? האם השפה הנשמעת במקום היא צרפתית בעיקרה? האם הבעלים והעובדים נראים אנשים שזהו לב ליבם? אם עניתם 'כן' על רוב השאלות, אנחנו בהחלט ממליצות על המקום הזה! 

5. הציצו בתפריט. למה? – הרבה מקומות מתגאים בשנות עבודתם ובכך שהחזיקו מעמד, מה שמסמן אמינות ואהבה מהלקוחות. אם התפריט לא רחב מאד מבחינת היצע, אלא מתמקד במנות צרפתיות קלסיות (דוגמת מרק בצל, בשרים, סלטים קלילים) אתם במקום הנכון! אין כמו מתכונים שעוברים במשפחה, ואין כמו אוכל שנעשה באהבה ובתשומת לב. לכן, תפריט מצומצם ומדויק הוא סממן יעיל לאוכל איכותי ומטבח שלא מתפזר לכל רחבי העולם אלא מתגאה בטעמים המקומיים שלו.

עוד טיפים חשובים מאד!

–       שימו לב שבשעות הצהריים מקומות רבים יהיו סגורים לסיאסטה ומנוחה, וישובו לפעול בערב.

–       שימו לב שבמקומות אותנטיים רבים, בהתאם, לא תמצאו תפריט באנגלית או מלצר דובר אנגלית. המלצה שלנו: להצטייד במילון של גוגל והרבה אמביציה(: האוכל יהיה שווה את זה.

רוצים לטעום את פריז? לחוות סיור קולינרי אותנטי ומפתיע? לגלות מקומות חדשים ואת האנשים ששינו את העיר? מוזמנים ומוזמנות לגלות את אמני הגרפיטי שמשנים את פריז ואנשי הקולינריה של פריז, בסיורים החדשים שלנו בעיר האורות! 

לפרטים [email protected]

055-6638970

Bon apetit! בתאבון!

פורסם ב- מאת — כתיבת תגובה

גרפיטי בברייל: אסור לי לשכוח שאני עיוורת

גרפיטי בברייל: אסור לי לשכוח שאני עיוורת

Facebook-f Twitter Envelope
שתף
שתף
Facebook-f Twitter Envelope

כנראה עבודת הרחוב שאני הכי אוהבת, זו שממש גורמת לי כל פעם מחדש לחשוב, היא עבודת הגרפיטי שמורכבת מכתובת ברייל, אותה ניתן למצוא ברחבי תל אביב, חיפה וירושלים. העבודה, שלרוב נמצאת גבוהה, בלי יכולת בהכרח להגיע אליה, גרמה לי להבין שהיא לאו דוקא מיועדת לעיוורים. פתאום, כשלא הבנתי מה כתוב בברייל, מצאתי את עצמי מרגישה עיוורת בעצמי. יצאתי לחפש את האמנית. 

לא, היא לא עיוורת. הכירו את ורד דרור

למה ברייל?

בברייל אפשר לגעת, הידע חודר דרך הגוף, הקירות מספרים סיפור.

איך הגעת לרעיון?

"הכל התחיל שהסתובבתי בקרואטיה וראיתי בנין מחורר, זכר למלחמה שעברה. התבוננתי בו, והבנתי שאם החורים האלה היו הפוכים, הם היו יוצרים סוג של עדות, כתובת, בברייל. אני זוכרת שחשבתי שהחורים העגולים האלה המפוזרים על כולו, הם כמו כתב המספר את הסיפור של הבניין ושל האנשים שחיו בו ועכשיו כבר לא, ושל כל מה שעבר עליו בזמן המלחמה, ושאם החורים האלה היו הפוכים, הם היו הופכים לנקודות של ברייל. מעניין לחשוב שבעברית שורש המילה חריטה – ח.ר.ט זהה לשורש המילה חרטה – ח.ר.ט, כאילו החרטה חורטת בנו קוים ומילים, ואלה החריטות על הבניין ההוא בזאגרב, זה ה"נגטיב" שלהם כברייל המגיב על צלבי הקרס המפוזרים ברחבי העיר. כמו שיחה בין שני עיוורים המבקשים את דרכם בחושך"

ואז הוזמנתי לפסטיבל אמנות רחוב בזגרב, קרואטיה.כמה חודשים לפני הפסטיבל נסענו, אמני רוב מכל העולם, להסתובב בעיר ולהכיר את המקום. הסתובבתי. קלטתי שכל העיר מוצפת בצלבי קרס, בטירוף. ניסיתי להתעלם, בכל זאת, מי אני שאגיד משהו.. זה היה על כל הקירות, בכל מקום. כל החבורה של האמנים המגניבים והמיוחדים האלה שנסעתי איתם וכל מי שדיברתי איתו פשוט לא שמו לב . התגובה תמיד הייתה "אה באמת?" . נגנבתי- איך הם לא שמו לב?! זה בכל מקום, יש להם היסטוריה נאצית, הם נכנעו לנאצים ברצון. הופתעתי מהפער בין מה שאני ראיתי לבין מה שראו עיניהם, ומכיוון ששלטון נאצי הוא חלק מעברה של קרואטיה, צרם לי העיוורון של הקרואטים לנוכח ההתפרצות המחודשת של הסכנה.כבר לא יכולתי לעמוד מן הצד.הכל התרחש בלילה, מצאתי שותפה . החלטתי ללכת אחד אחד, לכל צלב קרס.ליד כל צלב קרס, כתבתי בברייל קרואטי "האם ראית את צלב הקרס?" ועניתי "לא ראיתי כלום".ליד כל משפט הוספתי תרגום. שיתאמצו.

ואת חושבת ששמו לב? זה שיגע אותם, לדוגמה, הייתה עיתונאית שעשתה כתבה על הפסטיבל והיא ממש נהייתה אגרסיבית פתאום, הבנתי שזה מאמת אותה עם המקום שהיא יהודיה והיא מבקרת אותם על זה. זה מאוד הפתיע אותה. בפסטיבל אהבו את העבודה מאוד.

כשחזרתי לארץ החלטתי להכין עבודות ברייל גרפיטי ברחובות תל אביב וחיפה של משפטים הלקוחים מ"על העיוורון" של ז'וז'ה סרמאגו. הספר "על העיוורון" של ז'וז'ה סרמאגו (Blindness (novel), המדבר על חברה שלמה שנדבקת במחלת עיוורון, והוא סיפק לי את הדימוי המושלם לתחושותיי. החלטתי להשתמש במשפטים מתוך הספר, המדברים על הפחד כגורם לעיוורון, על ההתאוות ליד בוטחת ומנחה שתראה לנו את הדרך, ועל התעקשות להישאר במקום המוגן של חוסר הראיה. בהתחלה ליד כל טקסט הודבק מקרא לברייל עברי כדי שכל מי שירצה יוכל להתגבר על עיוורונו ולקרוא. אחרי כמה זמן הטקסט נעלם ונשאר רק הברייל.

את העבודה הראשונה שלי בארץ בחרתי לעשות בפלורנטין- אני יודע שאת רואה- כי אנחנו רואים, אסור לנו לשכוח שלפעמים אנחנו בוחרים להיות עיוורים לדברים מסויימים.

מי מעורר בך השראה?

אני מאוד מעריכה את הצלם JR- הוא פשוט מצא במטרו מצלמה והתחיל לצלם התפרעויות, הוא פיתח את התמונות והדביק אותם בענק. לאט לאט הוא התפתח וגדל והשפיע בהרבה מקומות והוא פשוט מעורר השראה בעיניי.

ורד, את בערך האמנית היחידה שאין חתימה ליד העבודה שלה.. איך זה יכול להיות?

רק אחרי שהתחלתי ליצור חשבתי שהיה כדאי שאחתום. התמקדתי בלעשות מה שאני רוצה. הרחוב הוא חופשי, הוא כמו סטודיו בשבילי. לפעמים אני מתחרטת שלא חתמתי ומצד שני זה חלק מזה תחדשי לנו משהו: בעברית קוראים ברייל משמאל לימין.

וכמו שנאמר- הכתובת הייתה על הקיר.

פורסם ב- מאת — כתיבת תגובה

למי יש 600 אלף עוקבים? אמן הגרפיטי שמשגע אותנו

למי יש 600 אלף עוקבים? אמן הגרפיטי שמשגע אותנו

Facebook-f Twitter Envelope
שתף
שתף
Facebook-f Twitter Envelope

"משה תקע אותנו פה ובגלל זה אנחנו תקועים במדינה הזו בגלל 7 מיליון עוקבים"

יש לו יותר מ1000 צילומי מסך לרעיונות לעבודות שהוא עושה מהטלפון שלו כשהוא גולש באינסטגרם וים של אמביציה. המטרה: לעשות את הפרובוקציות הכי מגניבות שאפשר.

לקח לי מעל שנה שעקבתי אחרי העבודות שלו כדי למצוא אותו ולאגור אומץ ולראיין אותו. גיליתי בחור צנוע, חד וחכם עם שאיפות גדולות. רובין, בן 33, עובד כמעצב דיגיטל וככזה, הוא מבין את חשיבות חווית המשתמש- משלב הרעיון, דרך השלבים הראשוניים ועד השלב הסופי הוא בונה ממשקים- כמו ממשק של כספומט, טלפון, אתר כלשהו. מנגיש את המוצר למשתמש עם התאמת יעד. הוא עובד סביב השעון וכשנשאר לו קצת זמן הוא מתכנן את הגרפיטי הבא ויוצא לרחוב להדביק אותו. רק הדבקות.

מתי התחיל עם זה? "לפני כשנתיים." ואיך התחלת? והוא שישתף ש"כנראה היה לי הרבה מטען, על המציאות שאנחנו חיים בה ועל איך שדברים קורים ובמקום לשבת ולהשמיע מחשבות לחברים מצאתי דרך לבטא את המחשבות דרך סטריט ארט (אמנות רחוב)" והוא המשיך והסביר כשהוא התחיל לחקור את הנושא הוא הרגיש שלהרבה ממה שיש ברחוב אין אמירה ממש חזקה.

אז הוא ייצא לרחוב תוך כדי שהוא חושב על חווית משתמש ואיך הוא יכול להעביר ביקורת בדרך שתגיע אל האנשים. ואז חזר הביתה והחל לחקור ולעצב עבודות בהשראת ציורים שהוא מצא, סטטוסים, תמונות וכו.. אחרי שהוא עובד על פיס (יצירה) הוא לא בטוח ידפיס וידביק ברחוב. כשנפגשתי איתו וראיתי עבודות שהוא הכין ולא הדפיס קלטתי שהוא מאוד ביקורתי כלפי העבודות שלו, ובכלל. ועם זאת, אחרי שהוא בכל זאת, יושבת שעות על גבי שעות ומעצב עבודה שהוא מרוצה ממנה, הוא הולך ומדפיס אותה ואז, בשעות שהן לא תמיד שעות הוא הולך להדביק אותן ברחוב. הוא מסביר "הרוב מתבסס על מחקר. לרוב אני מגיע, יושב בצד ורואה איך הקהל מגיב. העבודה של אנה פרנק לדוגמה גרמה לאנשים להגיב ממש בהלם. העבודה של הפייסבוק רואים אנשים מגיבים- מצלמים, מסתכלים. אני מתייחס על רחוב כמו בפיד של הפייסבוק" ומסביר שבעבודה שלו, של מדיה חברתית, חובה לבנות מסרים חדים, קצרים וקולעים.

איפה אפשר לראות את העבודות שלך? "בפלורנטין, בנחלת בנימין וביהודה הלוי. היעד שלי זה להפוך את פלורנטין למוזיאון רחוב שלי. בנחלת בנימין לדוגמא כבר יש 30 עבודות. אם אני צריך לשים עבודה אני אשים אותה, כלומר אם המיקום יצדיק את העבודה אני אדביק אותה שם. לפני שאני עושה, אני עושה מחקר מקדים. הנחלה (נחלת בנימין) היא מקום כיפי. לבוא ולשים משהו פרובוקטיבי בנחלה זה לא מתאים שם ולכן בחרתי בפלורנטין- שכונה מגניבה שמכבדת את העבודות שלי."

בכוונה שם את העבודות אחת ליד השניה. "זה כמו בממשק- אם זה מסורבל מידי תוך שניה יוצאים משם. אני מכין את כל הדרך. לדוגמא הצטרפתי לסיורים בלי שידעו שזה אני. הצטרפתי לסיור לפני חודש והייתי בהלם מאיך המדריך מסביר עליי. הוא דיבר כזה שטויות שאני פשוט התווכחתי איתו עד שאמרתי לו שזה אני. אני מאוד מכבד אנשים שיש להם ידע ואוהב שיש להם ידע. המסרים שלי מאוד פשוטים כי אני דוגל בפשטות. יש צלמת אחת בשם דנה שהיא מקור מידע פסיכי. היא הראשונה שמצאה אותי.

הכותרות בעבודות? "התחלתי בלי כותרות ועם הזמן שיניתי והוספתי. עברתי תהפוכות ואני רוצה שידעו את זה. התחיל עם THAUG ממקום של פושע, עבריין אבל הוא לא. היה רעיון כללי שאמן רחוב הוא סוג של עבריין. הוא הבין שהלוגו (שלו?) משך את האנשים הלא נכונים. הוא מתייג את הרחוב ולכן שינה את השם לTAG (טאג). ותוך כדי האנשים התחילו להגיד #TAG ולקרוא לו האשטאג וזה היה הרגע בו רובן, טאג, אמן הגרפיטי, קלט שהאנשים נתנו לו שם אחר והוא ממש סבבה עם זה וככה בעצם אפשר לראות את כל ההתפתחות שלו בפלורנטין.

מי ההשראה שלך בסצנה? "כשהתחלתי את המחקר ראיתי את הסרטים של בנקסי ומי שבאמת נתן לי את ההשראה זה אמן גרפיטי רוסי בשם AKA. אבל אין לי באמת השראה למישהו. קחי לדוגמא את בוריס בקר- טניסאי שאמר- שיש גיל שאתה מבקש חתימות מאנשים וזה נהיה פטאתי"

לאמן אשטאג יש יותר מ1000 צילומי מסך לרעיונות לעבודות שהוא עושה מהטלפון שלו כשהוא גולש באינסטגרם של אמנות קלאסית ומתוכם הוא בוחר ומתחיל לעבור על דברים.

 

מה עם שוטרים או פקחים? "פעם אחת פשוט קראו להם. הם קפצו מכל המקומות. וזה נגמר בדוח"

איך התגובות מהרחוב? חברים, משפחה? "לא קיבלתי תגובות רעות וזה מעצבן אותי. אני רגיל שעל כל דבר קטן נותנים לי ביקורות קשות והכל קצת מלטף. שונא שאומרים לי "זה חמוד".

תגובה טובה. אנשים אוהבים את העבודות שלו ושהם גאוניות אבל הוא חושב שהוא ברמה בינונית ושהוא יכול להוציא הרבה יותר.

טריטוריה לא אכפת לו. לא משחק את המשחקים האלה. גר בבת ים, עבר ליפו וחולם על לכבוש את העולם. היעד הבא כנראה ארה"ב.

מה אתה חושב על סיורי הגרפיטי?

"אני בעד. אני בעד כל דבר שיקדם גרפיטי. כל דבר שנעשה בצורה מקצועיות.

מה חשוב לך כשמספרים עלייך? "להגיד את הדברים האמיתיים AS IS אני לא מגדיר את עצמי כאמן ועם זאת אם לא יודעים עדיף להגיד אני לא יודע.

מסר עיקרי? "שאנחנו זבל אנשים. סלפיים, שמים זין על כולם, מתעסקים בעצמנו. גם כזה. אנחנו חיים בדור שמדהים אותי כל פעם מחדש. שבחורה מעלה 7000 תמונות עם בקיני. למה? האם זה מה שאת רוצה לייצג? אם אתה מעלה תמונות בלי חולצה- זה ניהיה פטאתי."

אווצ׳.

אז אם בא לכם לקרוא על עוד אמני גרפיטי מוזמנים לקרוא את הבלוגים הנוספים שלנו ואם בא לכם לשמוע עוד בלייב ולראות את העבודות גרפיטי הכי בועטות וטובות של האשטג- מוזמנים להכנס לעמוד האינסטגרם שלו או לעמוד הפייסבוק של אשטג ואם ממש בא לכם לפנק את עצמכם מוזמנים להצטרף אלינו לסיור גרפיטי איתנו בפלורנטין, תל אביב. פרטים נוספים ניתן למצוא בקישור הבא.

אז נתראה!

פורסם ב- מאת — כתיבת תגובה

אמני רחוב שהגיעו לגלריות- מה הסיפור מאחורי זה??

אמני רחוב שהגיעו לגלריות- מה הסיפור מאחורי זה??

Facebook-f Twitter Envelope
שתף
שתף
Facebook-f Twitter Envelope

אז מה קורה כשאמן רחוב מתחיל להציג בגלריות ולהפיץ את האמנות שלו בדרך "קונבנציונלית"?

ישנן יצירות של אמנים שממש כוסו מזעם על ידי חברים של האמן. למה? כדי להעביר לו את המסר שהוא 'כבר לא משלנו', שהוא התמסחר ושכח את מקורותיו, אשר היו הרחוב ותרבות הרחוב.

לאורך השנים, אמנים שהחלו דרכם ברחובות העיר ובדרך כלל בגילאים צעירים, מצאו את דרכם בעולם האמנות והחלו להתפתח לכל מיני נישות וכיוונים כמו אמנות פלסטית, אמנות קעקועים, צילום, כתיבה ועוד..

עולם הגרפיטי, אף על פי היותו פרוץ ופתוח כביכול, הוא גם בועה סגורה שיש בה תחרות, שיתופי פעולה, מחשבה רבה ואינטראקציות. לעתים אמנים חוברים יחדיו עושים יצירות משותפות, ולעתים הם 'לא מסתדרים' ועולים ומכסים על יצירות אחד של השני.

ישנה יצירה מאד מעניינת ברובע השלושה עשר בפריז שממש מתארת את התגובה והמחשבה של אחד האמנים לכך! היצירה נעשתה על ידי אמן בשם Bom.K הצרפתי אשר הכין יצירת תודה והוקרה לחבריו אמני הגרפיטי, בה הוא מביע את ההערכה לחבריו אשר לימדו אותו כל מה שהוא יודע על אמנות רחוב ושימוש בספריי, אף על פי שהיום הוא מציג בגלריות! הוא יצר ציור גדול מימדים שכולל בתוכו את סיפור החיים של האמן ומלא בפרטים קטנטנים ורמזים מעניינים, כך שבעצם הוא מעביר את המסר שבלעדיהם לא היה מגיע לאיפה שהוא היום, ושהוא לעולם לא ישכח אותם. זה פרגון!

איזה סימנים ורמזים הצלחתם לזהות ביצירה? שימו לב להקשרים הקטנים לפריז ולחוויות של ילדות!

אמן נוסף ואחד מאמני הרחוב הישראלים שאנחנו הכי אוהבים הוא דדה. הוא מכנה את עצמו ׳דדה בנדאיד׳ והוא התחיל מלצייר פלסטרים גדולים, קטנים, מיוחדים, מסתלסלים, ארוכים ועוד כל מיני וריאציות ברחובות דרום תל אביב.

הקטע המדהים הוא שהוא מעולם לא חשף את שמו האמיתי או את פניו, מה שמוסיף מימד של מסתוריות וסודיות לאישיות האמנותית שלו(:

אפשר למצוא הרבה עבודות שלו בפלורנטין, נווה צדק, לאורך נתיבי איילון, דרום תל אביב. והיום גם בניו יורק, מקסיקו, מיאמי, פולין והוא ממש אמן בין לאומי! יש סיכוי שאם תסעו על איילון תבחינו במספר פלסטרים שמציצים אליכם מהבניינים (:

בנוסף לפלסטרים שהם סימן ההיכר שלו, דדה גם מצייר דמויות של חיות מקרשי עץ, וגם יצירות ספציפיות מאד מיוחדות כמו הצוללת הצהובה ליד כביש האיילון לדדה יש קולקציה מגניבה של פלסטרים אמיתיים, וגם ספר מושקע של עבודותיו+ סיפורים אישיים שלו. הפריט החדש שהתווסף הם גרביים עם פלסטרים !

אחת היצירות האהובות עלינו נעשתה עם ניצן מינץ נמצאת בדרום רחוב הרצל בתל אביב, על קיר שלם, מוזמנים לצאת לחפש! ניתן לראות עוד באתר שלו.

אמן נוסף ששווה להכיר הוא דן גרובר: אמן ישראלי- צרפתי שנולד וגדל בפריז עיר האורות, שם גם החל לעסוק הגרפיטי, טאגינג ואמנות רחוב.

הוא התחיל לפני מעל 30 שנה בקריבים וכיום הוא חי ויוצר בתל אביב וירושלים, ויש לו סטודיו- גלריה בשכונת פלורנטין ששווה ביקור!!

הוא אלוף בשיטות free hand , וטאגינג ( ריסוס שם רחוב של אמן בצורה אמנותית) ומלמד אצלנו בקורסי גרפיטי בסטודיו! חלק מהיצירות שלו בעלות קשר אמנותי ומיוחד ליהדות, בין אם זה השימוש באותיות עבריות מסוגננות (כמו על בית הכנסת הישן ברחוב אברבנאל בתל אביב!) ועד לציור דמויות וסמלים בהקשרים לדת.

ונשאיר אתכם עם משימה שווה:

החתימה שלו גם נמצאת בהמון פינות בעיר, תוכלו לזהות אותה בתמונה??

פורסם ב- מאת — כתיבת תגובה

בונז'ור לפלורנטין של פריז! שכונת המונמרטר

בונז'ור לפלורנטין של פריז! שכונת המונמרטר

Facebook-f Twitter Envelope
שתף
שתף
Facebook-f Twitter Envelope

דמיינו לכם את פלורנטין, עם בתי הקפה, הברים, הצעירים, אווירה של כולם מכירים את כולם, ואמנות הרחוב השוקקת כמובן! ועכשיו- תוסיפו לה קצת יותר קלאס, בניינים יפייפים וקרואסון בצד, אנו נרגשות להציג בפניכם את השכונה הכי מיוחדת בפריז- המונמרטר!

מונמרטר Montmartre בצרפתית זהו חיבור שתי המילים Mont= הר וMartre= המרטירים. השם של ההר ניתן לו לאחר שעל פסגתו הוצאו להורג בשנת קדושים נוצרים בשנת 272 לספירה, מאז עברה הגבעה הרבה גלגולים, נטעו עליה גפנים ונבנו עליה טחנות רוח. אזור זה נחשב במשך שנים רבות כמחוץ לתחום העיר פריז, ולא ממש רצו לגור בו או לשהות בו.

בתחילת המאה הקודמת נבנתה על ראש הגבעה בזיליקת סאקרה קר הלבנה והיפה, שהפכה לסמל השכונה והעיר, ובשכונה החלו לגור אמנים צעירים ועניים (מודילאני, פיקאסו, מאטיס , ואן גוך..)

כיום השכונה נחשבת לחלק מהרובע ה-18 של פריז, והפכה היפסטרית, ויעד תיירותי במיוחד! בתי הקפה השוקקים, אמני רחוב , אופנה, היסטוריה והמון המון מדרגות:)

אז מה כדאי לעשות במונמרטר?

אם אתם מתכננים חצי יום או יום בשכונה, כדאי לדעת מראש- האזור מתויר יחסית וצריך למצוא את הפנינות הנסתרות עם הנוף המשגע, בשביל זה- עולים בהר, במדרגות, והרבה 🙂 התכוננו ליום קצת יותר ספורטיבי בעיר שכל כולה מטרו..

-ההמלצה שלנו, לכו לאיבוד! הסתובבו באופן חופשי ותהנו מהרחובות המיוחדים, שיש בהם תחושה של שכונה קטנה ופחות פריז הגדולה והרחבה.

– פקחו את העיניים וחפשו את אמנות הרחוב, שהיא שונה משאר האזורים הצבעוניים של העיר (בלוויל ורובע 13) כיוון שהאמנים של השכונה חיים ויוצרים בה ממש מתחת לבית שלהם! כמו פלורנטין הקטנה שלנו. תוכלו למצוא יצירות מודבקות מיוחדות, או מרוססות עם שבלונה, אפילו תמצאו כיתובים בטוש המתייחסים לתרבות הצרפתית ( כמו הכיתוב "אני מתגעגע לגינזבורג" המתייחס לזמר הצרפתי המנוח סרז' גינזבורג) .

-מצאו בית קפה קטן ונסתר, כי אין כמו קפה רגוע ואותנטי, רמז: יש אחד כזה ליד כיכר ABBESSES , ממש ליד הכנסיה האדומה , מצד ימין (;

-להקיף את הסאקרה קר (כמעט) זו חוויה מרשימה, כיוון שגם העלייה עליה מאתגרת במיוחד. אין ספק שהנוף הנשקף ממעלה המדרגות אל כל פריז הוא עוצר נשימה במיוחד כאשר מזג האוויר יפה(: המלצה קטנה- לכו משם לעבר הצד השמאלי של הכנסייה (אם הפנים שלכם לעברה) ותגלו זווית אחרת ומרשימה של המבנה המיוחד הזה, ממש ליד מתחיל שוק מונמרטר שמרכזו בכיכר Tertre שם יש אמנים רבים וחנויות מיוחדות (זהירות לא ליפול לחנויות התיירותיות ! )

– שימו לב לארכיטקטורה המשתנה של השכונה הזו, במיוחד ברחוב Rue de l'Abreuvoir שם יש ערבוב מקסים של תקופות וסגנונות, זהו רחוב צבעוני וירוק שההליכה בו תחזיר אתכם לפריז של פיקאסו ואף נפוליאון (באחד הבתים היה גר ההיסטוריון של נפוליאון!)

– הפסל של דלידה. מי שמכיר ומי שלא, דלידה היא זמרת איטלקיה- מצרית שמאד אהבה את צרפת, וחייה ממש כאן בשכונה. חייה היו רצופים דרמות, אהבות ואמנות והיא נחשבה לדיווה גדולה. כיום, לאחר מותה מוצב פסל שלה בכיכר קטנטנה באזור השקט יותר של המונמרטר. פסל זהוב שכאשר מתקרבים אליו שמים לב שהוא נקי וזוהר יותר באזור החזה! למה? השמועה אומרת שאם נוגעים בפסל ממש שם, זה מביא מזל טוב..!

אז ממליצות לכם לקחת כמה שעות ביום עם מזג אוויר נעים ולהסתובב בשכונה, אם תעקבו אחר ההמלצות נשמח לשמוע מה חשבתם ואיך היה לכם כמובן!

פורסם ב- מאת — כתיבת תגובה

כשאמן מהכפר מגיע לעיר הגדולה.. ומצליח בגדול

כשאמן מהכפר מגיע לעיר הגדולה.. ומצליח בגדול

Facebook-f Twitter Envelope
שתף
שתף
Facebook-f Twitter Envelope

האמן הצרפתי MAYE החל כיוצר ברחוב, אמן גרפיטי שעושה יצירות בבניינים נטושים בדרום צרפת, והיום הוא שם דבר בעולם כולו. מזמינות אתכם לקרוא ולהבין את הסיפור והסגנון המיוחד שלו, שמשלב את התרבות ממנה הגיע ומספר סיפור שלם בכל יצירה!

אז מי זה הבחור הזה? ויקטוריאן ליריה, או בשם הרחוב שלו MAYE (אינסטגרם: Maye name is Maye) הוא אמן רחוב יחסית צעיר, גדל ליד שמורת הקמרג באזור הפרובנס בדרומה של צרפת. הוא למד אמנות והחל ליצור על קירות בשנת 2013, אך הוא מעולם לא האמין שיגיע עם האמנות שלו לאיפה שהוא היום! הוא גדל במקום קטן, מחובר לטבע ורחוק מהעיר הגדולה, אבל החיים אכן יכולים להפתיע..

אחת היצירות היפות ביותר שלו, שגם מספרת את סיפור חייו (כמו הרבה רמזים שנוכחים ביצירותיו על חייו האישיים) נמצאת באזור האהוב עלינו בפריז- הרובע ה-13! שוהי שכונה שעד לפני כמה שנים היית הנחשבת הצ'יינה טאון, האזור המודרני שאף אחד לא רוצה להתגורר בו, כי אינו נראה כמו 'פריז הקלסית' שכולנו מכירים. עם זאת, לפני מספר שנים נבחר ראש הרובע ז'רום קומה, והוא שם לעצמו משימה- להפוך את הרובע שלו לשוקק והצבעוני ביותר בפריז! וכך עשה, הוא מנהל את פרויקט הגלרייה באוויר הפתוח של רובע 13, ומזמין אמנים גדולים מצרפת ומהעולם לבוא ולצייר יצירות אמנות רחוב מרשימות וגדולות במיוחד בשכונה. עד היום, הגלריה אירחה 26 אמני רחוב שונים מ-12 מדינות, שיצרו 35 יצירות ענק בשכונה, והיד עוד נטויה!

 

היצירה של MAYE ברובע השלושה עשר היא בולטת מעל האחרות בזכות צבע הרקע הבולט שלה- הלא הוא צהוב נעים לעין, ובמרכזה- איש, כמו נווד, רוכב על לא אחר מאשר פלמינגו! היצירה אכן מושכת את העין אך לא הרבה יודעים שכל פרט ופרט בה, מהקטן לגדול, מסמלים דבר בחייו של האמן ויש להם כוונה ברורה. 

אנחנו פה כדי לגלות לכם ולפקוח לכם את המבט 🙂

האיש המצויר הוא לא אחר מהאמן עצמו, אשר כמוטיב חוזר, מצייר את עצמו או ורסיה שלו ברוב היצירות, בדרך כלל הוא גם אוחז בפחית ספריי לא- ריאליסטית. כאן MAYE מציג את עצמו כמו דון קישוט כמעט. האמן שואב הרבה השראה מהתרבות הספרדית, גם כי התרבות לה גדל היא צרפתית- על גבול הספרדית, ולכן לא סתם הוא נראה כמו קאובוי אירופאי. גם האופן בו הוא מייצג את גופו קשור לתרבות הספרדית ולאמן סלאבדור דאלי, כך שהגוף כמעט מפורק, נוזל ומאורך מאד. אבל במקום לרכב על סוס, אנחנו רואים אותו על מעין פלמינגו (שגם נטוע במקומו ולא זז אף על פי שהאיש ממש באמצע קפיצה), גם כאן יש הקשר למוצאו של האמן, כיווון שבשמורת הקמרג יש הרבה מאד פלמינגואים.

מה עוד אנחנו לומדים מהפרטים הקטנים ביצירה? תסתכלו טוב, מתוך פחית הספריי לא יוצא צבע אלא פרפרים צבעוניים, ובכלל יש הרבה מאד חיות קטנות מסתתרות- ליד ראשו של הנווד/ אמן יש דבורים קטנטנות ועל רגל הפלמינגו יש מעין נחש שהוא בעצם דף של תווים- האמן הוא גם מוזיקאי חובב, ולכן יש את נוכחות התווים והנווד/ אמן נראה כמעט כאילו הוא שר תוך כדי הרכיבה שלו. MAYE הוא, בנוסף לכלף גם אמן קעקועים וכן על גופו יש הרבה קעקועים, כולל אצבעות ידיו, ממש כמו ביצירה. האותיות הכתובות של אצבעותיו הן וידיו הן גם השם של בנו.

תוכלו לראות שביד השניה MAYE אוחז אולי את הסמל הצרפתי התיירותי ביותר- מגדל אייפל קטן כמחזיק מפתחות, לדעתנו, זה לב המסר של היצירה היפה הזו. האמן מספר שכשהיה צעיר יותר וקשקש על קירות בדרום צרפת, מעולם לא חלם להגיע לאיפה שהוא היום, ולא האמין שהאמנות תביא אותו לעושר כלכלי וחיים אחרים. הסמל הויזואלי הזה הוא שהאמנות היא זו שפתחה לMAYE את הדלת לעיר הגדולה- פריז, להכרה והצלחה.

זו אחת היצירות שאפשר ממש להתעכב עליה ולהביט עליה שעות, וכל פעם להבין משהו חדש, עם הקשר ומשמעות מעניינת, ממליצות לכם להסתכל ולמצוא את נקודת המבט שלכם וההבנה שלכם בכל יצירה ובמודח בזו! כמובן הכי נשמח לשמוע את הפרשנות שלכם ואיך שהיצירה השפיעה עליכם..

ממליצות להמשיך לשוטט בבלוגים שלנו לקרוא עוד על אמנות רחוב פריזאית פורחת!

מקוות שעודדנו אתכם לצאת ולחקור קצת יותר אמנות רחוב, ואולי פתחנו לכם את התאבון לסצינה השוקקת שיש לפריז להציע בתחום! אם אתם מבקרים בעיר ומעוניינים להצטרף לסיור אמנות הרחוב שלנו ברובע השלוש עשרה של פריז אתם יכולים להקליק כאן!

ואם אהבתם את הכתבה אתם יותר ממוזמנים להפיץ ולשתף אותה עם מכריכם (:

פורסם ב- מאת — כתיבת תגובה

המאפיות והקונדיטוריות שלא כדאי לכם לפספס בפריז

המאפיות והקונדיטוריות שלא כדאי לכם לפספס בפריז

Facebook-f Twitter Envelope
שתף
שתף
Facebook-f Twitter Envelope

הפעם החלטנו להביא לכם המלצות הישר מהתנור, למקומות ובתי העסק שבעינינו שווים קפיצה וכמה טעימות של הבולנז'רי (מאפים) ופטיסרי (קינוחים) הכי מיוחדים ונחשבים בעיר (: הכינו מקום בבטן.. זה הולך להיות מעיף!

אז כפי שאתם בטח מדמיינים, ביקור בעיר האורות כולל לא פעם גם חטאים טעימים שאין כמותם בארצנו, כמה שלא נרצה ונשאף לאיכות האפייה הצרפתית, כנראה שאנחנו רחוקים מהתוצאה המוקפדת שטמונה היטב במסורת הלאומית של צרפת. החל מחומרי הגלם, ועד למתכונים סודיים שעוברים דורות אחר דורות- המטבח הצרפתי ידוע בקפדנות. עם זאת, לצד המאפים הקלאסיים והקינוחים המוכרים שתמצאו בכל בולנז'רי ופטיסרי ( שגם אותן צריך לדעת לבחור 😉 ), ישנן כמה המצאות וחידושים בעולם הזה, שבשבילם שווה לסור ולטעום! קיבצנו כאן כמה המלצות מהמדריכה הפריזאית שלנו הדר, שטעמה כאן הכל והקריבה קלוריות למען כתבה זו :).

פטיסרי בוריס לומה – Boris Lume

אחד הכוכבים הצעירים של עולם האפייה והקינוחים הצרפתי הוא בוריס לומה, אשר למד ושאב כל מה שהוא יודע על המטבח הצרפתי ברחבי המדינה, ואז עשה טוויסט מעניין ומשמעותי לכיוון קולינריה יפנית! לבוריס יש כיום שני עסקים בפריז, שניהם ברובע ה-18 של העיר (אזור המונמרטר), כאשר החדש ביותר מביניהם מציע את הקינוחים המיוחדים שהוא הגה.

אז במה מדובר?

ללומה יש מגוון של מוצרים טעימים ומומלצים, כשהיום נמליץ לכם על פאי הלימון שלו, שמכיל טוויסט כמובן! אמנם השם שלו יכול להטעות, ותחשבו שהוא תמים, אך טארט הלימון שמגיש בוריס לומה הוא אחד המיוחדים שתטעמו. קודם כל צורתו, כמו שאר הטארטים שלו, היא מוארכת ומלבנית, להבדיל מהצורה המסורתית של טארט, שהיא עגולה. לאחר שתתרשמו ממש מהיופי שלו, עד כדי כך שאולי לא תרצו לאכול אותו, תגלו בביס הראשון את האיזון המדהים בין הבצק, הלימון וה… מה זה המרכיב הנוסף הזה שמרגישים? הקונדיטור הוסיף מרכיב מפתיע שבדרך כלל משויך יותר למטעמים מלוחים, לא נגלה לכם מהו כדי להשאיר אתכם קצת במתח לקראת! ההבטחה היא שאולי שזה נשמע מוזר, אבל אחרי שטועמים מבינים שיש כאן מהלך גאוני.

Boris Lumé café pâtisserie

איפה?  28 Rue Lepic, 75018 Paris

מתי ? ימי רביעי-ראשון 8:30-18:30

פופליני – Popelini

אחד המותגים המתוקים הכי מפורסמים של השנים האחרונות הוא פחזניות הפופליני הממולאות קרמים שונים וטעימים. הבוטיק הראשון הוקם על ידי זוג חמוד בשנת 2011 בבוטיק קטנטן ברובע השלישי של פריז. הבוטיק כמובן, מוכר רק מוצר אחד בוריאציות שונות, הוא הפחזניה השמנמנה הממולאת בקרמים קלאסיים או מיוחדים. כיום הם כה מצליחים שיש להם ארבעה בוטיקים ברחבי העיר שמוכרים חמישה עשר סוגים של פחזניות ממולאות (כולל טעמים מיוחדים בהקשר לחגים!). את הפופליניז יש שיטה לאכול, שאותה גם תסביר לכם המוכרת, יש לאכול אותם מהחלק התחתון שלהם ולא מלמעלה, למה? מכיוון שאם תנסו לנגוס בהם מלמעלה או מהצד הקרם יצא מבפנים ויזל ותפסידו אותו, לכן אנשי הפופליני מקפידים להסביר שיש לאכול אותם מלמטה הפחזניה(:

אז מה ההמלצה שלנו?

אם תרצו ללכת על הטעמים הקלסיים, השלושה המומלצים ביותר לדעתנו הם הלימון, הנוגט והשוקולד המריר (יאמ!) ואם אתם אוהבים להתנסות בטעמים מיוחדים וטעמי הדגל נמליץ לכם הפיסטוק המעניין או השוקולד המריר עם הפסיפפלורה, שהוא לדעתנו המוצלח ביותר מכולם (:

איפה ומתי? בוטיקי 'פופליני' ברחבי פריז (הקליקו כאן לרשימה)

גלידה באשיר GLACE BACHIR

הדבר המתוק והשווה הבא שנמליץ לכם, הוא בעל ניחוח קצת יותר מודרני ואולי קצת פחות 'צרפתי' קלסי, אבל הטעימה הזו בהחלט שווה את החריגה מהמסורת, במיוחד אם מדובר בימי האביב והקיץ של השנה! יכול מאד להיות שאם לא היינו אומרים לכם, הייתם עוברים ועוברות ליד הבוטיק מבלי בכלל לשים לב אליו או במחשבה שזו עוד גלידה רגילה, אבל בשביל זה אנחנו כאן (: גלידה באשיר היא גלידה לבנונית מסורתית שהוקמה בשנת 1936 בלבנון בחצר האחורית של שתי חברות. אז מה זה אומר גלידה לבנונית? כפי שתראו בתפריט, יש סוגים שונים של גלידה שתוכלו לבחור, בטעמים שוונים כמו לימון שוקולד, אגוזים ועוד… כאשר המנה / טעם המיוחדים ביותר הוא גלידת הבית של באשיר, העשויה באופן אורגני ויש לה טעם של וניל קל , ועליה מפזרים שברי פיסטוק מה שעושה אותה מדהימה במיוחד. לגלידה הזו יש קסם בזה אין ספק, והיא גם מאד פוטוגנית, מה שהפך אותה לאקססורי קולינרי טעים במיוחד.

Glace Bachir

איפה? 58 Rue Rambuteau, 75003 Paris

מתי? כל יום 12:00-22:30

טארט פיסטוק ופטל PAIN PAIN

אחת המאפיות המוצלחות של פריז נמצאת בפאתי השכונה האהובה עלינו, המונמרטר. המאפיה PAIN PAIN (בצרפתית: לחם לחם) ידועה בשפע הקולינרי שלה, המתוק והמלוח. כשתכנסו למקום בעל הניחוח המעלף והקירות הכחולים, באמת שתרצו לנסות את הכל! ואכן, יש כאן לא מעט מוצרים מוצלחים, החל מהבגט שהוכרז בתור "הבגט הטוב ביותר בפריז" לשנת 2012, ועד לקישים, הסנדוויצ'ים, והמתוקים! אז כמובן שנמליץ לכם לנסות את בגט ה"טראדיסיון" (tradition, מסורת) שלהם, אבל בגזרת המתוקים, ניתן המלצה חמה גם לקרואסון השקדים-שוקולד וגם לעוד משהו מתוק פשוט כי אנחנו חייבות!

קרואסון שוקולד- שקדים הוא מאפה יוצא דופן בשמי הקונדיטוריה הצרפתית, כי הסוד שלו הוא חוק ההתיישנות! אל תהיו מופתעים 🙂 קרואסוני השקדים אשר לא נמכרו ביום מסוים, נשמרים ליום למחרת ואליהם מכניסים שוקולד, מה שגורם לכך שצורתם תמיד מעט מעוכה, אבל הטעם- וואו! זהו פתרון שהצרפתים מצאו, כיוון שברוב המקרים לחמים ומאפים שלא נמכרים נזרקים או הופכים ל"פאן פרדו" (לחם אבוד בצרפתית, או כמו שאנחנו קוראים לו פרנץ' טוסט).

הפטיסרי המיוחד של PAIN PAIN הוא טארט הפטל (Framboise) שככל הנראה תוכלו למצוא בכל קונדיטוריה בצרפת, אמנם הטארט של המאפייה הזו שונה במעט כיוון שבתוך הבצק שלו שוכן מילוי פיסטוק ירקרק אנין במיוחד- לאוהבי הפיסטוקים בלבד! השילוב בין המתוק והחמוץ הוא פשוט כיפי!

PAIN PAIN

איפה? 88, rue des Martyrs – 75018 Paris.

מתי? שלישי- שבת בשעות 7:00-20:00 וראשון 7:30-19:30

מקרון מיוחד של ארנו לרר Arnaud Larher Patisserie

האושייה ארנו להרר, השף שגם זכה בתואר הגבוה ביותר בעולם הקולינריה הצרפתי שנקרא "מאייר אוברייר" (Meilleur Ouvrier de France, אחד מבעלי האומנות הטובים ביותר בצרפת, תואר שמוענק על ידי נשיא צרפת!) הוא איש של טעמים, בוטיק הדגל שלו ברובע השמונה עשרה של פריז מלא בכל טוב- שוקולדים, קינוחים שהמציא, הכל ברמה גבוהה מאד. גם המקרונים המיוחדים שלו שווים טעימה, ולו רק בגלל הטעמים המגוונים שהוא מציע ולעתים גם לא שגרתיים! איזה טעמים למשל? קרמל וחמאה מלוחה, מקרון סגול בטעם יין חם, או ערמונים וקסיס! להרר יודע להפתיע עם שילובים מיוחדים במקרונים שלו שבהחלט לא תמצאו במקום אחר.. ממליצות לכם לנסות את מה שנמשע הכי מוזר והזוי (:

איפה ומתי? באחד משלושת הבוטיקים שלו בצרפת (לחצו כאן וגללו מעט למטה)

אז אחרי הרשימה המכובדת הזו, של המלצות חמות מאיתנו, נשמח לשמוע אם אכן הלכתם לטעום ומה חשבתם על ההמלצות שלנוף אהבתם, חשבתם , פחות אהבתם? ממש נשמח לשמוע ושתשאירו לנו תגובה. אם אתם מוצאים את הפוסט הזה רלוונטי למישהו או מעניין אתם יותר ממוזמנים לשתף אותו! יש לנו עוד הרבה כתבות מעניינות בבלוג שלנו, מוזמנים להמשיך ולשוטט!

מקוות שנתנו לכם עוד סיבה לבקר בעיר האהובה עלינו פריז, ואם אתם אכן מיגיעים לבקר ממליצות לכם להצטרף אלינו לסיור, לחצו כאן.