שביזות יום א'? לא אצלנו!
מכירים את המושג "שביזות יום א'"? הוא מדבר על הבאסה שמלווה את הדיסוננס של פתיחת עוד שבוע של עבודה, אחרי סופשבוע כיפי של רביצה על הספה עם בינג' של סדרת מתח חורפית, או טיול חלמוניות בנחל קטלב (אצלנו לא שופטים, כל אחד ומה שעושה לו את זה).
בכל אופן, איזה מזל זה שאצלנו כל יום הוא חוויה ויום א'? הוא רחוק מכסיורילהיות משביז, אפילו להפך! את יום ראשון 8.12.24 פתחנו עם אירוח קליל, נעים ומצחיק של שני צוותים סופר זורמים ממשרד מילוסלבסקי אדריכלים והאמת? למרות שעל ההתחלה הרגשנו שיש כימיה טובה ושהסיור יהיה מוצלח, הם הצליחו להפתיע אותנו לטובה.
הכירו את האנשים שהכניסו קסם אישי לסיור שלנו
לפני שנספר מה ראינו ומה עשינו ביחד (ספוילר: היה וואו!), נספר קצת על האנשים המיוחדים האלה שללא ספק הצליחו להביא משהו מעצם לתוך הסיור שלנו ואם נהיה כנים, בלעדיהם זה לא היה אותו דבר. אז מי אתם, מילוסלבסקי אדריכלים? למעשה מדובר בערב רב של אנשים בגילאים 25-50 לערך שהחליטו להתפנק ולצאת יחד ליום כיף אחרי שנים שלא.
מה אפשר להגיד? אנחנו לגמרי מבינים אותם – התקופה האחרונה פשוט דורשת מאיתנו לצאת מהקופסא (תרתי משמע) ולנשום אוויר, אבל עם יד על הלב – קצת מלחיץ להעביר סיור גרפיטי שבשאיפה אמור להיות גם מקצועי, לחבורה שהיא הטופ של הטופ בכל מה שקשור למקצועיות, פלוס – מבנים, שרטוטים ויצירה, זה הלחם והמים שלהם.
אז כמו שאמרנו – הופתענו לטובה ובגדול, ועשה רושם שגם הם – איזה כיף! את הסיור החווייתי שלהם הם בחרו להעביר בפלורנטין, שכונת השכונות, קסם בהתגלמותו, המקום בו כל פניה צופנת סוד וטומנת בחובה מקומות עם היסטוריה סופר מרתקת שאלמלא הייתם שואלים (או מסתובבים איתנו), בכלל לא הייתם מכירים ו-וואלה? באמת חבל.
להזמנת סיור גרפיטי בפלורנטין, לחצו כאן >>>
הסתובבנו בין הסמטאות, עברנו בכל המקומות החשובים (לכולם, ואלה שפשוט חשובים בעיננו), הם שאלו שאלות, התעניינו והיה כיף להסתכל עליהם מהצד – צוחקים, מתגבשים. הם היו זקוקים לזה. אחת העצירות המצחיקות הייתה ליד הגרפיטי האייקוני של סופרמן בו הם באופן כמעט אינטואיטיבי עשו מה שרבים וטובים עשו לפניהם ופשוט חיקו אותו (כמובן שצילמתי, בשביל מה אני שם?).
דיברנו על הסיפור שמאחורי היצירה ובאופן בלתי נמנע דיברנו גם מעבר, על מה שקרה לנו כעם ועל כמה חשוב הביטוי האומנותי של זה בשביל הנפש שלנו וגם בשביל ההיסטוריה. משם המשכנו לגלריה של אמנון שהיא ללא ספק אחד המקומות המיוחדים ביותר בשכונה ותמיד כיף לראות איך אמנון היקר נותן דרור ליצירות המופלאות שלו דרך חפצים יומיומיים שמי בכלל היה חושב..?
ואז – גולת הכותרת, כולם התקבצו לפעילות משותפת ברוח אמנות הרחוב ובאווירת המיחדוש שאפפה אותנו, והכינו תקליטים מהממים. מכיוון שזה לגמרי רגע שבו כל אחד יוצר "מהרהורי לבו" כמו שנקרא, ומוציא את מה שחבוי בו החוצה, ניצלתי את ההזדמנות לשלוף את המצלמה פעם נוספת כדי שלא נשכח את הקסם שהתחולל שם.
אחרי שהצטלמנו והחלפו עוד כמה מילים, אנקדוטות משעשעות ושאלות ששכחו לשאול לפני, נפרדנו כידידים. פייר, אתגעגע אליהם, אבל יש לי תחושה חזקה שעוד ניפגש.
